מכירת חמץ לחמץ מועט

שאלה טובה. ככה זה בהלכות רבות שיש בהן מחלוקת או ספק, מקלים במקום צורך משמעותי או צורך גדול בלבד. כך גם בנושא המכירה – אומרים את עיקר הדין שמותר למכור כל דבר, ומוסיפים שעדיף להקל רק במקום צורך גדול לגבי חמץ גמור, מכיוון שאנשים לא מוכרים בפועל את החמץ לגוי באופן שהוא יוצא מרשותם ונמצא אצל הגוי כל הפסח (כפי כוונת המכירה מלכתחילה כמובא למשל בשו"ע, וכפי שמוכרים מאכלים בפועל – הקונה לוקח את המאכל לרשותו ויכול לעשות בו כטוב בעיניו), אלא הוא נשאר ברשות הישראל שרק חותם על שטר מכירה, כאשר ברור לכולם שאף גוי לא יבוא לקחת את החמץ. אז מצד אחד באופן רשמי יש חתימה על שטר, ולכן לפי הדין היבש זה עובר, אך מצד שני זה לא חלק ולכן נחלקו הפוסקים האם אפשר לסמוך על כך לכתחילה או רק במקום צורך משמעותי או צורך גדול. לכן הדוגמא שהבאת מצוינת, גם מצד ההבדל במחיר בין וויסקי לחבילת אטריות, וגם מצד זה שוויסקי זה דבר שבאמת יש סבירות שהגוי ישמח לקנות, שהרי וודאי יקנה אותו ממך במחיר מוזל כפי שכתוב בפניני הלכה. אבל את האטריות שהן זולות, אף גוי אינו באמת מעוניין לקנות ממך במחיר של 3 שקלים במקום 5… במיוחד שבשביל לקחת את האטריות הוא יצרך לטרוח ולהגיע אליך או אתה אליו… זאת שלא כבעבר שהגוי היה שכן.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא