דין סולת כדין אורז וקמח המובא בפניני הלכה כשרות פרק כא. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.
אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
דגן, אורז ומיני קטניות
כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.
כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.
כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על
חומוס ו
שעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.
הקמח והנפה
כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן,
קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.
אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.
הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.
ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.
לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).
