איני יכול לעיין לפנות זמן כדי לעיין בזה. אם היתה זו שאלה מעשית, הייתי משתדל יותר. מחילה. אולי יעזור מעט שאשלח לך את הפרק מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
כ – טריפות
כללי טריפות
א. בעל חיים שמת או נשחט שלא כהלכה, הרי הוא נבילה (דברים יד, כא). ובעל חיים שיש בו פגם או מכה שיגרמו למיתתו, הרי הוא טריפה ואין השחיטה מתירה את בשרו לאכילה, אך מותר ליהנות מבשרו, כגון לתת אותו לכלבו (שמות כב, ל).
ב. בעל חיים שנוטה למות מחמת זקנה או מפני שתש כוחו, אינו טריפה, ועל ידי שחיטה יהיה בשרו מותר באכילה. ואפילו בעל חיים שחלה ונמצא במצב מסוכן, אינו נחשב טריפה, אמנם מנהג חסידות שלא לאכול מבשרו.
ג. כאשר ברור על פי כללי הטריפות שמנו חכמים (חולין מב, א; שו"ע יו"ד סימנים כט-ס) שאירע בבעל החיים פגם שמטריף אותו – דינו כטריפה, וכאשר ברור שהפגם אינו מטריף – אינו טרף. וכאשר יש ספק, בודקים האם בעל החיים יכול לחיות יותר מי"ב חודש, או האם הנקבה תתעבר ותמליט או תטען ביצים ותטילן – אם כן, סימן שאין בעל החיים טריפה.
ד. ביצע וטרינר ניתוח שבמהלכו חתך במקום שמטריף, ותפר באופן שלא ייגרם לבעל החיים שום נזק, נחלקו הפוסקים האם הוא טריפה. וכאשר החתך היה במקום שנחלקו הפוסקים אם הוא מטריף, אם בפועל בעל החיים המשיך לחיות י"ב חודש או שהנקבה נכנסה להיריון והמליטה – אינה טריפה. וכאשר יודעים מניסיון של אלפי בעלי חיים שלאחר ניתוח כזה הם ממשיכים לחיות י"ב חודש או מתעברים וממליטים, אין צורך לבדוק גם את בעל החיים שלפנינו. לכן בעל חיים שעבר ניתוח קיסרי, או ניקוב הכרס להוצאת גזים, או תפירת קיבה שהתהפכה – אינו טריפה. כמו כן, מותר לחסן את החיות והעופות מפני מחלות בלא לחשוש שדקירת המחט תטריפם.
בדיקת טריפות ובדיקת הריאות
ה. כל בעל חיים שנשחט כהלכה, הרי הוא בחזקת היתר ומותר לאכול את בשרו לכתחילה, בלא לבדוק אם יש בו אחד ממיני הטריפות שמנו חכמים, הואיל וברובם המוחלט של בעלי החיים אין פגמים שמטריפים. אבל אם התעורר חשש באיבר מסוים, צריך לבדוק אותו, כגון בעל חיים שפגע בו חץ או שנפל באופן שעלול להיגרם לו נזק שמטריפו. וכן אם תוך כדי חיתוך הבשר התגלה בו פגם, יש לבדוק אם הוא מטריף. אמנם את הריאות של כל הבהמות והחיות צריך לבדוק לאחר השחיטה שמא יש בהן סירכות, כלומר גידולים שנסרכים ומתפשטים על דופן הריאה, ועלולים להצביע על נקב בריאה שנמצא מתחתם או שייגרם בעקבותיהם, ויגרום למותה של הבהמה. ואף שרוב ניכר של הבהמות אינן טריפות, כיוון שבעיה זו יותר מצויה, וכיוון שהסירכות ניכרות ובולטות, אם לא יבדקו אותן ייראו כמעלימים עין מן האיסור. אמנם בדיעבד שזרקו את הריאות בטעות לפני בדיקתן, הבשר כשר (ויש מקילים רק במקום הפסד גדול), ואם זרקו אותן בזדון, הבשר אסור.
דין סירכת הריאות
ו. מחלוקת גדולה נחלקו הפוסקים במקרה שנמצאה סירכא בריאות: יש אומרים שאם יסירו אותה ויבדקו שאין תחתיה נקב, בעל החיים יהיה כשר. ויש אומרים שבעל החיים טרף גם אם לא יימצא נקב. במשך הדורות נהגו בקהילות רבות להקל, כיוון שבפועל נוכחו לדעת שרוב הסירכות אינן גורמות למיתת הבהמות (מנהג תימן, פרס, מרוקו, ורבים מתוניס לוב ואשכנז). ומאידך בקהילות רבות נהגו להחמיר, שכן מה שנקבע כמטריף, מטריף גם אם יתברר שהבהמות אינן מתות ממנו (מנהג ארץ ישראל, סוריה, עירק, מצרים, אלג'יר, ג'רבה, ולכך נטו חלק מרבני אשכנז).
ז. למעשה, העיקר על פי כללי ההלכה כדעת המקילים, ולכן הרוצה להקל רשאי, ונוהגים כיום לכתוב על בשר זה 'כשר'. ולכתחילה טוב להחמיר, מפני שהידור זה הוא החשוב ביותר בהלכות כשרות, והרגיל להחמיר בו בדרך כלל ניצל מספקות רבים, שכן בכל מערכות הכשרות ההקפדה על דין זה פירושה השגחה רצינית בכל התחומים. במיוחד ראוי למי שבני עדתו או הוריו נהגו להחמיר, שימשיך במנהגם. נוהגים לכתוב על בשר זה 'חלק' או 'גלאט' (שפירושו חלק ביידיש).
הנוהג להחמיר, מתי יכול להקל
ח. מי שנהג להחמיר לאכול 'חלק', רשאי להחליט לנהוג מעתה כדעת המקילים, וטוב שיעשה התרת נדרים. והרוצה להתחיל להחמיר בלא לקבל על עצמו לנהוג כך תמיד, רשאי לאכול 'כשר' כאשר הוא מתארח. אבל אם מקבל על עצמו להקפיד לאכול 'חלק', צריך לשמור על מנהגו בכל מקום, כגון בצבא. אמנם כאשר הוא מתארח, רשאי לאכול את הבשר בלא לשאול האם הוא 'חלק' מפני אי הנעימות שבדבר.
ט. נשוי שמקפיד לאכול 'חלק' שמתארח אצל הוריו שלא מקפידים לאכול 'חלק', אם הקפדתו תגרום להם עגמת נפש גדולה, יאכל אצלם 'כשר'. ובחורי ישיבה רווקים שמגיעים לביתם אצל הוריהם באופן קבוע, יכולים יותר להקל.
י. כשרות 'חלק' של הרבנויות השונות כוללת את חומרות הרמ"א והשו"ע, כך שגם המחמירים מעדות שונות יכולים לאכול בשר זה. אבל יש כשרויות של בד"צים שנוהגים להחמיר רק לפי שיטת הרמ"א או רק לפי שיטת השו"ע, ובשעת הצורך, כגון כשמתארחים אצל אחרים, גם המקפידים לאכול 'חלק' כאחת השיטות, רשאים לסמוך על השיטה השנייה.
בדיקת עופות
יא. גם בעופות יש לעיתים בעיה בריאות, ולכן נכון להסתכל לאחר השחיטה באופן מדגמי על הריאות של חלק מהעופות שבלהקה, ואם מראיהן השתנה, יש לבדוק את כולן.
יב. כמו כן, מחשש של קריעת גיד בצומת הגידים שנמשכים משרירי השוק לחלק התחתון של הרגל, נכון לבדוק לאחר השחיטה כל להקת עופות באופן מדגמי, ואם ימצאו בה עופות עם גידים קרועים, יבדקו את כולם. הבדיקה נעשית על ידי הבטה ומישוש של המקום מבחוץ, ואם נראה שהתעבה, מסתבר שיש בו גידים קרועים.
יג. את רגלי העופות אין צורך לבדוק מחשש שנפרקו ממקומם, כיוון שבעיה זו נדירה, ורק אם במשך הטיפול בעופות ראו עוף שנפגע באופן זה, יש להטריפו.
הובלת העופות
יד. בהמה או עוף שנפלו מגובה של עשרה טפחים (76 ס"מ), או הוטחו בהפתעה מגובה נמוך יותר, יש חשש שאחד מאיבריהם נפגע ונעשו טריפה. אם הם הולכים מעצמם הליכה יפה, סימן שהם כשרים. אבל אם רק עמדו או שחיו עשרים וארבע שעות ולא מתו, יש לבדוק את כל איבריהם לאחר השחיטה. ואם שחטום לפני שעמדו או חיו יממה, אינם כשרים. לכן כאשר מעבירים את העופות מהלול למשחטה על ידי משאית, צריך לבצע זאת בנחת, וככל שההשגחה טובה יותר, כך מקפידים יותר על הפועלים שינהגו במתינות, וייזהרו בעת העמסת הכלובים ופריקתם שלא ייפלו.
טו. הקונה עוף עם הכשר ורואה באחת מעצמותיו שבר – העוף כשר, כיוון שרבים מהשברים נגרמים לאחר השחיטה. אבל לעיתים נדירות המקום שסביבות השבר נראה שחור מאוד או אדום מאוד מחמת דם רב שנצרר שם, ואזי יש חשש שהשבר נוצר בעוד העוף היה חי, ולכן אין להכשירו בלא שאלת חכם שמצוי בדינים אלו.
טז. הקונה עוף שנמלח והוכשר ומצא בבשרו מקום שצרור בו ממש דם, לכתחילה צריך לחתוך מקום זה ולזורקו, ובדיעבד שבישלו כך – העוף כשר. ואם יש ספק אם יש שם ממש צרירות דם או רק צבע אדום שנותר אחר המליחה, אין צריך לחותכו.
בדיקת הסכין וקצב השחיטה
יז. לפני השחיטה ולאחריה צריך כל שוחט לבדוק את סכינו שלא נפגמה (לעיל יח, י-יא). בשחיטה תעשייתית של עופות, שוחטים ברצף עופות רבים, ובודקים את הסכין כל כחצי שעה, ודואגים לשמור בנפרד את העופות שכל שוחט שחט, כדי שאם הסכין במקרה תימצא פגומה, ידעו לזרוק את העופות שנטרפו על ידה.
יח. שחיטה מהירה מפחיתה בעלות העוף לצרכן, ומאידך עלולה לגרום לכך שהשוחט ילחץ את הסכין לצוואר העוף ויטריפו ('דריסה'. לעיל יח, ד), וגם מקשה על השוחט לבדוק ששחט כל עוף כהלכה (לעיל יח, ב).
יט. מרכיבים אלו הינם בכלל השיקולים המבדילים בין רמות ההידורים השונים, כולל זמן העבודה והמנוחה שנותנים לשוחטים. ולמעשה, ניתן לסמוך על השגחה של כל רבנות מוסמכת, שכן כל זמן שהשוחט נאמן, אין לחשוש שהעוף נטרף, כיוון שכיום סכיני השחיטה חדים וחזקים מאוד, כך שאין כל כך חשש שייפגמו, או שהשוחט לא יחתוך את הסימנים כראוי, או שילחץ את הסכין בזמן השחיטה. https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
