כיסוי ראש

שלום אורית ומזל טוב. כך כותב הרב מלמד בספרו פניני הלכה משפחה פרק ז, יח (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

בדרך כלל, לא כל השיער נכנס אל מתחת למטפחת או הכובע, אלא מקצתו נראה הן מצד הפנים והן מאחור, והשאלה האם הדבר מותר וראוי.

מהזוהר משמע שאשה צריכה להקפיד שלא יתגלו שום שערות משער ראשה, ויש שכתבו שכך ראוי לנהוג (מ"א עה, ב). אולם לדעת רוב הפוסקים אין ההלכה כן, וברור שלא כל השערות צריכות להיות מכוסות. וכן כתב אחד מגדולי הראשונים, הרשב"א (ברכות כד, א), שהשיער שבדרך כלל אינו נכנס אל מתחת למטפחת אין בו איסור. וכן פסק הרמ"א (או"ח עה, ב). ויש שפרשו שאף כוונת הזוהר כך, וכל דבריו הם על השערות שרגילים לכסות על פי ההלכה, שאסור שתראה אפילו אחת מהן.

למעשה, ישנן שתי שיטות עיקריות בהגדרת הלכה זו:

יש אומרים שיש להקפיד לכסות את כל השערות, אולם אותן השערות שגם לאחר שתשתדל להכניסן מתחת לכיסוי, באופן טבעי יצאו מכיסוי הראש, כמו למשל מעט שיער שבעורף ובצדעיים, אין חובה לכסות (מ"ב עה, יד, ועוד פוסקים).

ויש אומרים שעוד מתקופת המשנה, מנהג כיסוי הראש לא כלל את כל השערות בלא יוצא מהכלל. ואם כן אין איסור לגלות מעט מהשער שמעל המצח או שבצדעיים, משום שכך הוא מנהג הנשים הכשרות ברוב הגלויות שתחת הישמעאלים. ואין להחמיר ולאסור זאת, שכן מצינו בכמה וכמה דברים שהקילו חכמים כדי שלא לפגום ביופייה של האשה (מהר"ם אלשקר לה).

וכן פסק גם הרב פיינשטיין, שמותר שקצת מהשערות שמעל המצח יראו, וקבע לזה גדר, שעד טפח מרובע משערות הראש מותר לאשה לגלות, ויותר מטפח אסור. ומכיוון שרוחב הפנים הוא כשני טפחים, אם אשה רוצה לגלות קצת מן השיער שמעל מצחה, מותר יהיה לה לגלות עד שיעור של כחצי טפח, וניתן למדוד את חצי הטפח על ידי שיעור של רוחב שתי אצבעות, שרוחבן כארבעה סנטימטר. במילים אחרות, מאחר שעד טפח מרובע משערה מותר שיהיה גלוי, מותר לאשה שכיסוי ראשה יגיע עד פחות מארבעה סנטימטר מקצה השיער שעל המצח. שהרי חצי טפח כפול שני טפחים, שזהו בערך שיעור רוחב המצח, שווה טפח מרובע. והוסיף הרב פיינשטיין, שאף שלכתחילה ראוי להחמיר לכסות את כל השערות, מכל מקום גם לתלמיד חכם וירא שמיים אין להימנע מלשאת אשה שהיא בעלת מידות טובות ומדקדקת במצוות ומתכוונת לגלות מעט שיער שמעל המצח, ובתנאי שלא תגלה יותר משיעור של רוחב שתי אצבעות (אג"מ אה"ע א, נח).