כבוד הרב מלמד שליט״א,
שלום וברכה,
אנו מתגוררים סובלים מזה תקופה מיונים המקננות סביב חלונות הבית. לאחרונה התפתחה בביתנו, בעיקר בחדרי השינה, בעיה של קרדית עופות, כנראה כתוצאה מהקינון.
המצב גורם לנו סבל ממשי ואף חשש לנזק בריאותי לנו ולשכנים, והאזור כולו אינו ניתן לאיטום פשוט ללא הוצאה גדולה מאוד.
אנו מודעים לאיסור צער בעלי חיים, אך מבקשים לשאול: האם במצב כזה של פגיעה ממשית ובריאותית, כאשר אין פתרון סביר אחר, יש מקום להתיר פעולות שעלולות לפגוע ביונים לצורך הרחקתן?
בברכה ותודה רבה
אין איסור צער בעלי חיים במקום צער לאדם, כמבואר בפניני הלכה כשרות.
מביא לך את סיכום הפרק כפי שהוא מובא בספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. בעלי החיים נבראו כדי לשמש את האדם שנברא בצלם אלוקים (קידושין פב, א; סנהדרין קח, א), לכן מצווה להקריב מהם קרבנות, ומותר לאכול את בשרם ולהשתמש בהם לעבודה ולצרכים נוספים. יחד עם זאת, מצווה להתייחס אליהם ברחמנות והגינות, ואסור לגרום להם צער מיותר (תהלים קמה, ט; ב"מ לב, ב). הרי שצריך לאזן בין שני הערכים, ולשקול תמיד את מידת הנחיצות לאדם מול הצער הנגרם לבעל החיים (הדבר תלוי גם ברמת התפתחות המוח ומערכת העצבים של בעל החיים).
ב. הרואה חמור שהתמוטט תחת כובד משאו, אם אין הדבר פוגע בכבודו, חובה עליו לסייע בחינם בפריקת המשא, כדי שהחמור יוכל לקום (שמות כג, ה). היו שני חבריו נצרכים לעזרה, אחד בהטענת משא ואחד בפריקת משא שמוטט את החמור, יש להקדים ולעזור בפריקת המשא כדי להקל מצערו של החמור.
ג. אסור למנוע מבעל חיים שעובד בגידולי קרקע לאכול מהדבר שהוא עובד בו, כדי שלא יצטער. לכן אסור למנוע מהשור לאכול מגרגירי התבואה בשעת הדישה (דברים כה, ד), ולא מהחמור מלאכול מהתבואה שהוא נושא על גבו. אם בעל השור חס על התבואה, מותר לו לקשור לראשו של השור סל ובו תבואה מסוג זול, כדי שיאכל ממנה בשעת הדישה.
ד. כאשר הפרות יצטערו מאוד אם לא יחלבו אותן כל השבת, מותר לעבור על איסור מדברי חכמים כדי לחולבן (עי' בהלכות שבת כ, ח).
ה. אסור לאדם להכות ולייסר בעלי חיים לשם הנאה או כדי להרגיע את עצמו, שאין זה נחשב צורך המתיר לצער בעלי חיים. וגם אם יבואו אנשים אכזריים ויהיו מוכנים לשלם לבעל כלב תשלום גבוה מאוד על מנת שיסכים לתת להם את כלבו כדי שיוכלו לענות אותו, אסור לו לתת להם את כלבו בעד שום הון.
ו. אסור לקיים ולצפות במופעים של מלחמות שוורים, הואיל ומצערים בהם בעלי חיים. וכן אסור לאלף תרנגולים להילחם זה בזה. וכל המשתתף במופעים כאלה, נעשה שותף לדבר עבירה, וגורם לעצמו פגם מוסרי במידת הרחמנות. כמו כן, לא ראוי ליהנות מתחרויות אגרוף בין בני אדם שפוגעים ופוצעים אחד את השני.
ז. מותר לדוג דגים בחכה לשם הנאה כאשר הכוונה לאוכלם, אבל אם מתכוון להחזירם למים, אין הדבר ראוי. ואף שהדגים אינם מפותחים וצערם מועט מאוד, לכתחילה עדיף שלא לפוצעם בלא כוונה לאוכלם. וקל וחומר שאין ראוי לאדם לצוד חיות בר וציפורים רק לשם שעשוע.
כך הוא הדין בכל מצבי הביניים, בהם יש לאדם צורך מסוים הכרוך בצער בעלי חיים, אך כיוון שלא מדובר בצורך מובהק, לכתחילה כאשר אפשר ראוי להימנע ממנו. וככל שהדבר מצער יותר את בעל החיים ופחות נחוץ לאדם, כך יותר ראוי להימנע ממנו.
לכן, אף שמעיקר הדין מותר לתלוש מאווזים חיים נוצות כדי לעשות מהן קולמוס, נכון להימנע מכך, כיוון שהדבר גורם להם צער רב וניתן לקחת נוצות מאווזים שחוטים. וכן יש להיזהר שלא למרוט את נוצות צוואר העוף כדי לפנות את מקום השחיטה, כדי שלא לצערו בחינם, אבל כאשר השוחט אינו בקיא במלאכתו ויש לו בכך צורך כדי שיוכל לשחוט כהלכה – מותר.
כיוצא בזה, מצד הדין מותר לאנשים לחתוך את אוזניו של הכלב או זנבו כדי שייראה יפה יותר לטעמם, או לחתוך מעט את הלשון של התוכי כדי שיוכל להוציא מילים מפיו. אמנם לכתחילה עדיף לרחם עליהם ולא לצערם בכך. אבל אם בעקבות ההימנעות מכך, בעל הכלב או התוכי לא ירצה לגדלו, הרי שמבחינתו מדובר בצורך ממשי, ולכן מלכתחילה מותר לו לבצע בו את הפעולה המכאיבה, כשם שהאדם מוכן לשלם כסף ולסבול ניתוחים כדי לייפות את עצמו.
ח. מותר לכתחילה לאלף בעלי חיים בעזרת מכות קלות, ומידת חסידות להימנע מאילוף הכרוך במכות קשות. אבל אם בלא זאת לא יהיה שימוש בחיה ומן הסתם תומת – מותר לכתחילה.
ט. מעיקר הדין מותר לצוד בעלי חיים לצורך עשיית מעילים וארנקים מעורותיהם, אולם מידת חסידות להחמיר בזה, שכן כיום אנו יודעים להפיק מעילים וארנקים מחומרים סינתטיים.
י. מותר לגדל בצפיפות רבה תרנגולות ופרות לצורך בשר, חלב וביצים, כדי לחסוך בעלויות גידולם, כשם שהאדם מצער את עצמו בעבודה ומגורים במקומות צפופים, כדי לחסוך בעלויות. אמנם כאשר הדבר כרוך בצער גדול ונורא באופן חריג מהמקובל – אסור, שכן צער כזה מותר רק במקרים נדירים, ולא באופן שגרתי לשם פרנסה.
יא. מותר להאריך את משך תקופת הטלת הביצים של התרנגולות, על ידי הרעבתן למשך עשרה ימים. ואף שמדובר בצער גדול, הצער הוא זמני וגורם להתחזקות גופן והארכת משך חייהן, וכיוון שמדובר על צורך גדול של פרנסה, ניתן להקל (פיטום אווזים אסור כיום בישראל בחוק. עי' פנה"ל, 7).
יב. מותר ואף מצווה לערוך ניסויים מדעיים בבעלי חיים לצורך הבנת המחלות ומציאת תרופות לבני האדם, גם כאשר הניסויים כרוכים בסבל רב. כדי למעט בסבלם, יש להעדיף בעלי חיים שמערכת העצבים והמוח שלהם פחות מפותחים, כגון עכברים. ואם מדובר על ניתוח, יערכו אותו בהרדמה. אם בעקבות המחקר נפגע גופם, יש להמיתם במיתה קלה כדי לחסוך מהם צער.
יג. מעיקר הדין מותר לתלמידי תיכון לבצע ניסויים על חרקים, אף שלא תצמח מהם תועלת מדעית, שכן המוח ומערכת העצבים של החרקים ירודה מאוד. אמנם לכתחילה עדיף שיבצעו ניסויים שאינם מצערים בעלי חיים.
יד. אדם שיש לו חתול או כלב שמתייסרים בלא שיהיה להם סיכוי להבריא, עדיף שימית אותם בדרך שאינה מכאיבה כדי למנוע מהם צער. יתר על כן, אגודות 'צער בעלי חיים' שנמצאים ברשותן כלבים וחתולים שאין להם דורש, רשאיות להמיתם. כיוצא בזה, אדם שיש לו בעל חיים שקשה לו להמשיך לטפל בו והוא גורם לו צער, ואין מי שירצה לקחתו לרשותו, אין הוא משועבד לבעל החיים לפרנסו עד סוף חייו, ומותר לו להמיתו בלא ייסורים.
כמו כן, אפרוחים ותרנגולים שאין להם ביקוש, מפני שמחיר הטיפול בהם גבוה מהמחיר שיוכלו המגדלים לקבל עבורם, מותר להמיתם, שאין המגדלים משועבדים להזינם בלא שיהיה להם מכך רווח כלכלי. וכן הדין לגבי בעל בריכת דגים שנתקע עם דגים שאינו יכול לשווקם.
טו. אסור לגדל בעל חיים שגורם צער לאחרים, כגון כלב שאינו קשור או מגודר שמפחיד את העוברים ברחוב, או כלב שנביחותיו מפריעות לשכנים. ובמקומות מבודדים, שיש בכך צורך ביטחוני, מותר לשחרר כלבים מפחידים בלילה כדי שישמרו על היישוב, ובתנאי שלא תהיה מהם סכנה לבני היישוב.
טז. הרואה במקום יישוב חיה טורפת, נחש או עקרב, מצווה עליו להורגם, כדי שלא יפגעו באנשים. ואם הם שייכים לאדם מסוים שמתרשל בשמירתם גם לאחר שהעירו לו על כך, יכול כל אדם להורגם.
יז. מותר להמית עכברים, נמלים ושאר רמשים שחדרו לבית ומפריעים לניקיונו, וכן מותר להדביר חרקים ושאר מזיקים מן השדות, ואין צד של חסידות להימנע מכך.
יח. מותר לכתחילה לגדל חיות מחמד, כגון כלב, חתול ותוכי, ובלבד שיודע שיוכל לזונם ולחסנם ולטפל בהם כראוי (אין בכך איסור סחורה בחיות טמאות, כמבואר להלן לז, ה). אם כלבו נוהג להפחיד את המבקרים בביתו, צריך לשלוח אותו לאילוף.
יט. בעל חיים שאינו מסוגל למצוא לעצמו מזון אפילו בשעת הדחק, אסור לבעליו לאכול לפני שייתן לו את מזונו. ואפילו לטעום מעט אסור אם בעל החיים רעב, אבל לשתות מותר. מותר להאכילו בבעלי חיים אחרים, כגון לתת לדגים תולעים ולנחש עכברים.
כ. יש ערך חיובי בקיום גן חיות, אף שנאלצים לכלוא את החיות בכלובים, מפני שהחיות שבגן מקבלות מזון טוב, ויש בכך תועלת לבני האדם שיכולים לראותן וללמוד עליהן.
כא. אסרה התורה כל פעולה שפוגעת באיבר ההולדה הזכרי של כל בעל חיים עד שאינו יכול להוליד, וחכמים אסרו גם סירוס נקבה. הרוצה שהחתולה או הכלבה שלו לא ייכנסו להיריון, יכול לתת להן גלולות למניעת היריון, או לבקש מווטרינר גוי שיסרס אותן בניתוח. ובשעת הדחק יכול יהודי לעקר כלבה או חתולה על ידי זריקה או סתימת חצוצרות, מפני שהדבר נעשה בדרך עקיפה ('גרמא'. איסור סירוס אדם מובא בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו פרק ז).
כב. אדם חייב לדאוג למזונם של בעלי החיים שברשותו, אך אינו חייב לדאוג למזונן של חיות הפקר. אמנם המרחם על חיות הבר ונותן להן משיירי מזונו, מקיים מצווה, שכן הוא הולך בזה בדרכיו של הקב"ה, שנאמר עליו "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט).
כג. ראוי להשתדל שלא לגרום להכחדתו של מין ממיני החי או הצומח, שכן לכל מין שברא ה' יש ערך ותפקיד מיוחד (שבת עז, ב). עם זאת, כאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם הממשיים לצורכי בעלי החיים וקיומם – צרכי האדם גוברים.
