טבילה בים

מעיקר הדין מותר. לכתחילה כדי שהטבילה תעשה באופן מסודר ובטוח, הנכון הוא לטבול במקווה מסודר עם בלנית כמו שרגילים. אם למשל לא מוצאים מקווה פתוח, או יש בכך קושי גדול – אפשר לטבול בכנרת במקום צנוע מאוד, כאשר אתה לידה ומקבל את בגד הים שלה, ורואה שכל שערה בתוך המים בשעת הטבילה. ואם המקום חשוך, אז היא צריכה להקפיד לצלול עמוק באופן שלא יהיה שום חשש ששערה אחת היתה מחוץ למים.

מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מי המקווה

ד. מי המקווה צריכים להיות מחוברים לקרקע כדרך טבעם, רק כך הם טהורים ואינם יכולים לקבל טומאה. לכן ניתן לטבול במעיין, בים או במי גשמים שנקוו בבור. גם בריכה שנבנתה על ידי לבנים ובטון בתוך מבנה או על גגו, ואפילו על גבי מאה קומות – כשרה למקווה, הואיל והיא חלק ממבנה המחובר לקרקע.

ח. מי מעיין שמקורו במי תהום, היינו במים הנובעים מהקרקע, כשרים לטבילה גם כשהם זורמים, אבל מי מקווה כשרים רק בעת שהם עומדים. ים כשר לטבילה אף שמימיו נעים ונדים באופן טבעי מחמת הרוח או נהרות שנכנסים לתוכו.

ט. נחל אכזב, כלומר נחל שזורם בעקבות הגשמים ולאחר מכן פוסק מלזרום, דינו כמקווה שמימיו כשרים רק כשהם עומדים. אבל נהר שמקורו במעיין נובע, דינו כמעיין. ואם בימות הגשמים ולאחר הפשרת השלגים מימיו מתרבים, הולכים אחר הרוב: כאשר רוב מימיו מנביעת מי התהום, דינו כמעיין. וכאשר רוב מימיו ממי גשמים או מהפשרת שלגים, דינו כמקווה, ובכל משך זרימתו הוא פסול לטבילה. אמנם אפשר לטבול בנהר כזה על ידי הקפת מקום הטבילה במחיצה של מחצלת, באופן שזרימת הנהר לא תהיה ניכרת בתוך המחיצה.

הבלנית

טו. מחשש ששערה אחת תצוף על פני המים ותפסול את הטבילה, צריך שאישה אחראית תעמוד ותראה שכל שערותיה של הטובלת בתוך המים. מתוך כך נוסד המנהג שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא שום חציצה.

טז. הנמצאת במקום שאין בו אישה שיכולה ללוות את טבילתה, או שמתביישת שיראו אותה טובלת; אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה לבוא איתה, או שתכרוך את שערה בסרט רפוי, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים. הטובלת לבדה, מנהג חסידות שתראה מיד לאחר הטבילה אדם כשר, ולא אדם שאינו הגון או חיה טמאה.