רשי בנדה יג אומר: "וכי קתני למה זה דומה דתחילתו לא יצא אלא ע"י משמוש האבר שאינו נעקר יחד אלא כשהוא ממשמש יוצא מעט מעט והולך…" משמע שכל נגיעה באיבר אפילו עם אשתו יש מציאות (לא מוכרת ולא ידועה לי) שיוצא מעט זרע שלא בזעזוע ולא בהרגשה ולא בירית חץ. ומשמע שזה אסור. ומזה תמיד עולה לי חשש שאסור כלל וכלל אם לא במקום התשמיש (גם לא קודם הזיווג) לחכך את הברית, בידיו, או על ידי אשתו וכו' אשמח לתשובה כי זה ממש מטריד אותי.
פניני הלכה שמחת הבית וברכתו פרק ב סוף הערה 3 – בעת שהאיש משמח את אשתו לפני החיבור, מן הסתם יוצא ממנו מעט נוזל, ואינו נחשב זרע לבטלה (ויתכן שאינו זרע כלל אלא נוזל שנועד כדי להקל על החדרת האיבר לנרתיק, וכתפקידו של נוזל דומה אצל האישה). ואמנם יש שהחמירו בזה על פי הקבלה (פע"ח שער ק"ש על המיטה יא; בא"ח פקודי יג), אולם עיקר ההקפדה על פי הקבלה שלא לפרוש מהחיבור בעוד שעדיין יוצא אפילו מעט נוזל מהאיש (שער הכוונות, עניין דרושי הלילה; כה"ח רמ, ו; דרכי טהרה כב, יא). וגם בזה מצד הדין אין איסור, וכפי שמוכח מדעת רוב הראשונים שמותר לפרוש באיבר חי אחר בעילת מצווה לאחר שיצא זרעו כחץ (שו"ע יו"ד קצג, א; שואל ונשאל ג, תכד; ועיין עולת יצחק ב, רמב). ועיין להלן בסוף הערה 10 בדין מי שמרוב רגישותו זרעו יוצא לפעמים לפני החיבור.
