חייל שחוזר בשבת ברגל לבסיסו

תחילה נטפל בדין טלטול מחוץ לעירוב ואחר כך לעצם ההליכה יותר מאלפיים אמה:

הדברים הם מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

טלטול:

ט. הנצרך לצאת עם מפתח מחוץ לעירוב, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי (כגון בתוך הגרביים), ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

הליכה מחוץ לאלפיים אמה:

צריך לבדוק אם יש 912 מטר אווירי בין הבסיס ליישוב. אם אין – פתרנו את בעיית ההליכה. אם יש – הטוב ביותר לעשות עירוב עד מקום מסוים שבוודאי ממנו אין 912 עד הבסיס. אפשרות נוספת היא לעשות עירוב תחומין בין היישוב לבין הבסיס כמבואר להלן:

עירוב תחומין

ז. הרוצה ללכת בשבת למקום שנמצא יותר מאלפיים אמה מתחום השבת שלו, יעשה אחת משתיים: א – ישהה כל בין השמשות בקצה אלפיים האמה שיש לו כעת, כדי לקבוע שם את מקומו החדש, ומשם יהיו לו אלפיים אמה נוספות. ב – יניח מזון שיהיה שם לפני השקיעה (להלן, ט-יב).

יש לסייג, שבכך שהרוויח אלפיים אמה נוספות לצד אחד, הפסיד אלפיים אמה לצד השני שהיו לו לפני שקבע את מקומו החדש. לכן אם הניח את העירוב אלפיים אמה לכיוון מזרח, מותר לו ללכת ממקומו ארבעת אלפים אמה לכיוון מזרח, אבל לכיוון מערב אסור לו ללכת אפילו אמה אחת. טעה בחישוב ועמד או הניח את מזון העירוב רחוק יותר מאלפיים אמה, העירוב בטל.

ח. הואיל ושביתתו במקום הנחת העירוב ארעית, הוא יכול לקבוע בדעתו שהריבוע שיש לו במקום העירוב יעמוד באלכסון לכיוון שאליו הוא רוצה ללכת, וכך יוכל ללכת חמשת אלפים ושש מאות אמה (2,253 מטר. איור מובא בפניני הלכה).

מזון העירוב

ט. אם מניח לחם, צריך שיהיה בו כשיעור נפח של שמונה ביצים לכל אחד מהנצרכים לעירוב. ואם מניח שמן זית או ממרח, די שיהיה בו כשיעור שרגילים ללפת בו לחם בשיעור שמונה ביצים לכל אחד. ובמשקה השיעור לכל אחד הוא 150 מ"ל. ואין מערבים במים ומלח.

י. צריך שהמזון יהיה שייך לזה ש'העירוב' מועיל לו. וכאשר העירוב עבור כמה אנשים, צריך בעליו להקנותו להם על ידי אחד מהם או אדם אחר שיגביה אותו ויתכוון לקנותו עבור כולם, כדי שיהיו שותפים בו.

יא. נאכל העירוב לפני השקיעה – נפסל, ולאחר צאת הכוכבים מותר לאוכלו. הניחו במקום שאיסור תורה מונע מלקחתו בבין השמשות, כגון שצריך לפקח את הגל כדי להוציאו, העירוב פסול.

יב. פתרון הנחת מזון לעירוב נועד לצורך מצווה, כגון לשמוע שיעור או להשתתף בשמחת מצווה, ובדיעבד שעשה כן שלא לצורך מצווה, הועיל עירובו.

הברכה

יג. כאשר הוא עצמו שוהה שם כדי ליצור את העירוב – לא יברך, אבל לפני שמניח מזון לעירוב יברך "על מצוות עירוב", ויאמר "בזה העירוב יהיה מותר לי (ולפלוני) לילך ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח (אם רוצה אותו לשבתות רבות, יוסיף – בכל שבתות השנה)", ובדיעבד ניתן לומר "זה יהיה עירוב". לא אמר כלום, העירוב פסול.

יד. אפשר לקבוע את ה'עירוב' על ידי שליח שהגיע לגיל מצוות ומאמין במצוות העירוב. השליח יאמר את הברכה והנוסח, ובמקום הצורך יכול בעל העירוב לומר: "בזה העירוב שמניח שלוחי, אהיה מותר להלך ממקום העירוב אלפיים אמה לכל רוח".