היי הרב, אני נשואה במשך שנה וחודש. ברוך ה' יש ילד אחד וכרגע נמצאת בהריון שני בתחילת דרכו בע"ה בידיים מלאות. ישנה סוגיה שמפריעה לי שאיני מצליחה לפתור עם בעלי וכל פעם שהנושא עולה הוא מתחיל בויכוח ונגמר בריב, אשמח לקבל את עזרתך והכוונתך. בתחיל הכרותי עם בעלי החלטנו שאנו נשארים לגור עם אימא של בעלי, שם היה גר בעלי בתחילת ההכרות שלנו. גם לאחר לידתו של בנינו הבכור החלטנו להישאר בביתה בתשלום חודשי כמובן. עם השהות בבית של אימא של בעלי קיבלתי מספר פעמים טלפונים מאחיות של בעלי בשמם של אימא של בעלי (היא אינה דוברת עברית), בשיחות הללו קיבלתי הערות על אופן ההתנהלות שלי בבית אם בניקיון, בסדר, בתלשומי החשבונות שלנו, באופן גידול הילד שלנו שהאחיות היו שומעות מאימא של בעלי שהייתה מספרת להן דברים שלא בהכרח היו נכונים במלואם, הושמטו פרטים, יצאו סיפורי שקר. לאחר כניסתי להריון השני החלטתי לדבר עם בעלי על חשיבה לעבור לבית משלנו, לפרטיות משלנו ולחיים עצמאיים. שנינו בעלי עבודה במשרה קבוע, מכניסית משכורות יפות וכמו שאנו עומדים בתנאי תשלום עבור אימא של בעלי במגורים בביתה כך אני מאמינה שנצליח לעמוד בתשלומים גם מחוץ לביתה. בעלי אינו מוכן להקישב לי וטוען שאיננו מעוניין אפילו לחשוב על כך, ברגע שאני מציפה את זה שלא טוב לי בבית של אימא שלו, שאין לי פרטיות במלואה, שאני לא מרגישה כבר בנוח מבחינת מקום בבית, הילד ישן איתנו בחדר כי אין מקום ובע"ה עתיד להיות עוד ילד/ה. אני סובלת מבעיות עם הקשר שלי עם חמתי ובשל כך אני רוצה לעזוב את ביתה. זה לא פעם אחת שקיבלתי שיחת טלפון מאחת האחיות שלו וזה לא שלא הערתי על כך בפניו שזה מעליב ופוגע שאחיות שלו מתערבות לי בענייני הבית, הפרנסה, גידול הילד, ההוצאות החודשיות שלנו ולכן רציתי לקבל את פרטיותי בבית משלנו. עזור לי כיצד להגיע עם בעלי להבנה. כמו שאמרתי בתחילת המכתב אני בהריון, אני חשה כבר מעל לשבועיים עצבות, חוסר חשק לאכול, לתפקד בבית ומתחילה להרגיש אף ריחוק מבעלי בשל הויכוחים שנוצרים סביב הנושא.
