הר הבית

טענה חרדית ידועה שנשמעת בכל מקרה שבו רבנים לא מוכנים לתת מקום לדעה אחרת. ברגע שרבנים גדולים פוסקים שמותר לעלות, מותר לעלות גם אם רבנים רבים מהם אומרים שאסור. גדולים בחכמה? לא מכיר רבנים גדולים יותר מהרב ליאור, הרב אליעזר מלמד, ועוד רבנים גדולים שמורים לעלות (שמותיהם מפורסמים באתרים השונים). כשהרב גורן פסק שמותר לעלות, כמעט כל הרבנים סברו שאסור לעלות, ואעפ"כ הרב גורן לא זז מעמדתו, והצליח שהיא תתקבל. שכן אדם יכול להחליט שהוא סומך על הרב גורן. כך גם כיום, אדם יכול להחליט שהוא סובר כמו גדולי הדור – הרב דוב ליאור, הרב אליעזר מלמד ועוד רבים מאוד. כשהחזו"א והרב עובדיה פסקו פסיקות שהיו בהם דעת יחד, הם מעולם לא חזרו בהם כי רוב הרבנים סברו אחרת, גם כשעדיין לא היו נחשבים מהגדולים ביותר. גם לגבי זה שכלי מתכת וזכוכית לא בולעים, רוב הרבנים עדיין לא הפנימו את השתנות המציאות. אין זה אומר שלא ניתן לסמוך על הפניני הלכה בזה. ללא ספק את הפסיקה הישנה תשתנה מתישהו. כך דברי התורה משתדרגים במשך הדורות – על ידי גדולים פורצי דרך. וכך לגבי דינים רבים במשך כל הדורות, הפוסקים אמרו את דעתם, ולא התחשבו בכך שהרוב סובר אחרת. הרי אם ההלכה היתה שצריך לעשות כמו הרוב, הרבנים עצמם שנוקטים בדעת המיעוט היו צריכים תמיד לפרסם שהם מבטלים את דעתם. ולא שמענו דבר כזה אלא במקרים מיוחדים. יש לי צער גדול מכך שאפילו רבנים בציבור שלנו שסוברים אחרת במשהו, לא מצליחים להבין שמותר לחשוב אחרת מהם ולעשות אחרת מהם. אני תפילה שמצב זה ישתנה יחד עם המצב הכללי של ניהול מחלוקות בעם ישראל. הרבנים צריכים להורות לציבור איך מנהלים מחלוקות. לא לומר אנחנו הרוב, אתם טועים, תבטלו דעתכם. זה ממש לא עובד כך, ולא עבר כך מעולם, אלא בבתי הדין בלבד. מקורות לדבריי מלבד המציאות הברורה: עי' למשל במאמרו של הרב אלישע אבינר על כללי פסיקה. יש לי חוברת שלו, אני מעריך שיש גם באינטרנט.