שלום וברכה, בפניני הלכה שבת פרק י' סוף הערה 6 מובא שאין להחמיר בעירוי מכלי שני אלא במה שידוע שהוא מקלי הבישול. אך בהערה 7 מובא שאסור לערות על עלי תה שמא הם קלי הבישול. ב. בנוסף מובא שמותר לערות מכלי שני על עלים השקית. האם ההיתר גם בתיונים המצויים, או שחוששים לנקבים שיש בהם? ג. בעניין קצת אחר, האם המלח והסוכר המצויים עברו בישול, או שיש לאסור לתת אותם בכלי שני? תודה רבה.
הערה זו תוקנה בהוצאה הבאה שמותר לערות מכלי שני גם על עלי תה, ק"ו לעלים בשקית. סוכר עובר בישול אבל יתכן שגם סוג של ייבוש בתנור כמלח ואזי נחשב כאפיה, ולכן יש להחמיר ורק לערות עליו מכלי שני. לגבי מלח הדין יותר קל, וזו הסוגיה בקצרה: שבת מב: ל"ק – מלח מקלי הבישול, ואפילו בכ"ש מתבשל. ל"ב– מלח כ"כ קשה לבישול, שאפילו בכ"ר אינו מתבשל. שו"ע,ט ע"פ רי"ף,רמב"ם,רא"ש – הלכה כל"ב, ולכן מותר לשים מלח שאינו מבושל בכ"ר שאינו על האש. רמ"א ע"פ תס' – המחמיר להתייחס אליו כקלי הבישול תע"ב. מ"ב,עא – במלח מבושל א"צ להחמיר כלל, שאין בישול אחר בישול, אך טוב ליזהר מליתנו בכ"ר, שנראה כמבשל. בארח"ש א,הערה קכג כותב שכיום יש מפעלים שמבשלים את המלח,ורוב המלח בישראל מיובש בתנור ודינו כאפוי. וא"כ יש יותר מקום לדעת המ"ב הנ"ל להחמיר ולא ליתנו בכ"ר, היינו במאכל שבתוך הסיר שעמד על האש. ולמעשה אסור ליתן מלח בכ"ר שעל האש (פלטה), ומדינא אין איסור ליתנו בכ"ר שאינו על האש, וק"ו כיום שהמלח אפוי ומצטרפים הפוסקים שסוברים שאין בישול אחר אפיה. ולכת' טוב שלא לתיתו בכ"ר (מפני דברי הרמ"א, ומפני חשש המ"ב הנ"ל ע"פ הא"ר, שנראה כמבשל. וכ"כ הבא"ח. ומה שמבואר בסוגיית 'מחזי כמבשל' שאין בעיה בתבלינים, זהו דוקא במחזי של כלי שני).
