1. צריך שנר ההבדלה יאיר עד שגם אם לא היה שם אור חשמל, אפשר היה להבחין לאורו של הנר בין שני מטבעות שונים. ונהגו לבחון זאת על ידי התבוננות בשרטוטי כף היד ובמקום החיבור שבין האצבעות לציפורניים, ואמרו שיש בזה סימן ברכה (שולחן ערוך, אורח חיים, רצח ג-ד).
2. תקנו חכמים לברך על הבשמים ולהריחם במוצאי שבת, מפני שאחר שהשבת יוצאת הנשמה היתירה מסתלקת והנפש דואבת, וכדי להשיב את רוחה מריחים בשמים, שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהם (שולחן ערוך ומשנה ברורה, אורח חיים, סימן רצז).
3. אומרים לבריאות למתעטש משום שהיה לו צער מסויים שגרם לעיטוש, ולאחר העיטוש עבר הצער. וכן יש בזה משום דרך ארץ (עיין פרקי דרבי אליעזר נב, ומסכת ברכות כד עמ' ב).
4. זו תקנת רבן יוחנן בן זכאי, מכמה סיבות: א. כבוד הציבור, שהנעליים מלוכלכות. ב. עבודת הכהנים בבית המקדש היתה ללא נעליים משום קדושת המקום. ג. חששו ששרוכי הנעליים יפתחו ותהיה בזה אי נעימות לכהן שעומד במקום גבוה וכולם רואים אותו, וכדי להסתיר הדבר עלול להתכופף ולקשור נעליו, ויחשדו בו שאינו כהן ולכן מתכופף כדי לא לברך (מסכת סוטה מ עמ' א).
(תשובות 1,2,4 לקוחות מתוך ספר פניני הלכה לרב אליעזר מלמד. נמצאים באתר של ישיבת הר ברכה).
