אשה בת 45 שסבלה מדימום ווסתי מוגבר, ניסתה כמה טיפולים שלא הועילו. בסוף עשתה טיפול אבלציה תרמית, שזה הכנסת בלון חם ששורף את רירית הרחם. לפי הרופאים לאחר טיפול כזה הווסת מפסיק לגמרי או שנשאר קצת. בפועל אצלה לאחר הטיפול לא קיבלה ווסת במשך חודש. ולאחר מכן מידי חודש [בדרך כלל בין 21 ל23 יום] רואה טיפות חום ואדום. אינה משתמש בפדים כלל [בשונה מהעבר שהייתה משתמשת בפדים גדולים], אלא רק במגן תחתון. בדרך כלל מחליפה ביום הראשון מגן אחד בבוקר ואחד בערב, וביום השני אחד. מבחינת הרגשות, בעבר הייתה לה הרגשה של יציאת דם מהנרתיק, במיוחד כשהיה מדובר בגושי דם, וגם היו לה הרגשות כלליות בגוף. כיום, מכיוון שזה דימום מועט, אין לה הרגשות כלל, לפעמים יש לה תחושה בשד שמתחילה כמה ימים לפני הדימום. השאלה האם יש לדון ראיה זו כדין כתמים או כדין ווסת? ואם דינה ככתם, האם מ"מ צריכים לפרוש באותם ימים? והאם יש ענין להחמיר לפחות שתטבול בלי שבעה נקיים? ואם דינה כווסת האם תברך על טבילתה?
