דור המדבר – דור דעה?

שאלה מצוינת. אביא לך כאן כמה מתשובות גדולי ישראל בעלי הסוד:

ירמיהו ב, ב –  כֹּה אמר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

ירמיהו לא, א – כה אמר ה', מצא חן במדבר, עם שרידי חרב. רש"י – מצא חן בעיני דור המדבר, העם ששרד את חרב מצרים ועמלק.

בבא בתרא עג: אמר רבה בר בר חנה – פעם אחת היינו הולכים במדבר ונתלווה עמנו ערבי אחד, אמר לי אותו ערבי: בוא ואראה לך את מתי דור המדבר, והיו נראים כמו שמשתכרים ושוכבים על גבם, והיו כל כך גדולים בגופם עד שכאשר היתה זקופה ברכו של אחד מהם, נכנס הערבי תחת ברכו כאשר הוא רוכב על גמלו ורומחו זקוף בידו ולא נגע בו מרוב גודלו.

הרב קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 442): " 'אמר לי, תא אחוי לך מתי מדבר' – נראה שזה החכם החכימו בגודל מעלת דור המדבר, שבאמת עניין דור המדבר גבוה מאוד, שהיו דור דעה. ובדברי האר"י מבואר שסיבת היעדר כניסתם לארץ גם כן היתה מפני מעלתם, כדכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום'. והיה עניינם בסוד גדול, עד שהנהגת ארץ ישראל, שהיא גלויה, סוד עלמא תתאה, לא היתה ראויה להם מפני דבקותם במקום העליון, שהיתה הנהגתם ראויה בדרך ניסים".

רמב"ם (הקדמה לפרקי אבות) – "…והוא, שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אלא עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרוהו חכמים".

לשם שבו ואחלמה (ספר הדע"ה חלק ב) – …והנה בהנסיון הנורא הזה הכניס הקב"ה את כל דור המדבר. כי כל המדבר כולו הוא מקום הס"מ וחיילותיו, ושם הוא עומד בכל כוחו ותוקפו, וכמו שכתוב (זוהר ח"ב קנז א) – "ולא אשתכח חרבא תקיפא בכל עלמא בר מההוא מדבר, דתברו ישראל חייליה ותוקפיה ארבעים שנה, כמה דאת אמר 'המוליכך במדבר הגדול והנורא'. בההוא מדברא שלטא סטרא אחרא, ובעל כרחיה אזלו ישראל עליה ותברו חיליה ארבעין שנין. ואי ישראל ישתכחו זכאין באינון ארבעין שנין, הוה מתעברא ההוא סטרא אחרא מעלמא". כי על ידי קבלת התורה וקיומה וקדושת המשכן וענני הכבוד שהיה במקום המדבר, נשבר כוחו ותוקפו דהס"מ הרבה מאוד. כי היו כל דור המדבר כולו צדיקים גדולים ואנשים מצוינים הרבה מאוד יותר מכל דורות עולם, כמו שמבואר בזוהר הקדוש (שלח קסב( ובפרקי דר' אליעזר (פרק מא) ובתנא דבי אליהו (פרק כג). אלא על ידי הליכתם במדבר ששם הוא כל תוקפיה דס"מ, הנה זה היה גורם להם שנפלו בכמה דברים שהם העשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה. והיה המקום גורם להם.

וזהו שכתוב (במדבר ט, יח) "על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, ובהאריך הענן וכו', ויש אשר יהיה הענן ימים מספר וכו', ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר וכו', על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". והרי יש בזה לכאורה אריכות דברים הרבה ללא צורך. וגם בעיקר העניין, מה משמיענו התורה בזה? אך התורה מדבר בשבחן של ישראל. כי הנה כל המדבר כולו היה מקום חושך וצלמוות, והיה מלא טומאה זוהמא ורוע מכל מיני קליפות וחיצונים משכן הס"מ וחיילותיו. והיה הליכת ישראל שם כדי לשבור כל תוקפיה וחיליה וכדי לבטלו ולטהר את המקום, והיה מתבטל על ידי זה מכל העולם כולו. והנה יש שם במדבר גופה מקומות מחולקים אשר שם הוא יותר מזוהם ויותר טמא, והיה הצורך שיתעכבו שם ישראל זמן יותר ארוך לבטלו ולטהר אותן המקומות. וכאשר באו ישראל למקומות הללו היה קשה להם מאוד, והיו מרגישים תיכף חושך וצלמוות וכל מיני צער ומצוקה מצרת היצר, והיו נופלים ממדרגתם הרבה, ובוודאי שהיו רוצים לברוח משם כברוח מהאש, ואחר כך כאשר נתעכבו שם וטיהרו את המקום היו רוצים להישאר שם.

וזהו שאמר הכתוב "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" – שלא הסתכלו על עצמם מאומה, אלא שהיו עושים רצון ה' הן בהחניה והן בהנסיעה. ובהאריך הענן והיו רוצים לברוח משם, עם כל זה – "ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו". "ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר" משום שלא היה שם מקום מזוהם כל כך, והיו רוצים להתעכב שם, עם כל זה – "ונעלה הענן בבוקר ונסעו". ומדבר הכתוב בשבחן של ישראל שהעמיסו על עצמם כל הטורח והעמל הזה כדי לכוף את יצרם ולכובשו בכל האפשרי. והגם שהיה קשה להם מאוד, עם כל זה – "את משמרת ה' שמרו".

והנה שם גופה קיבלו את כל התורה ונעשו לחלק ה' עמו (דברים לב, ט), וכן כתוב "לכתך אחרי במדבר… קודש ישראל לה' " (ירמיה ב,ב-ג). ולא נכשלו אלא רק בהעשרה נסיונות, כי המקום היה גורם להם כנזכר… ועל דרך כלל הנה נשארו כל אותו הדור קיים באמונתו של הקב"ה ונשארו קודש לה' גם אחר הניסיון העצום והנורא הזה.

הרב קוק שמונה קבצים ח, קנז – " הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדם הראשון, ורצו שדווקא משה דווקא יאכילם בשר, ושייכנס להאיר בתוך החוצפא" (כי רצו שהוא יהיה המשיח כפי שמבואר שם).

שפת אמת – ברש"י – 'מי יאכילנו בשר' – והלא היה להם מקנה רב? רק שמבקשים עלילה. ע"כ. וקשה, מאי עלילה יש מאחר שהיה להם? אך י"ל דכתיב 'התאוו תאוה', משמע שלא היה להם תאוה, שהיו למעלה מהטבע, חירות מיצר הרע. ולכך היה נראה להם שנכון שיהיה להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש 'נפשנו יבשה', היינו שלא קיימו 'בכל נפשכם', כמ"ש במדרש – בכל נפש ונפש שברא בך, שהוא ביטול כל הרצונות ותאוות להשי"ת. וזה לא היה להם, שהיו למעלה מבחינת הנפש. אבל לא הוטבו דבריהם להשי"ת, שצריך האדם להיות חרד יותר, לירא פן יבטל ח"ו רצון השי"ת ולא יביא עצמו לידי נסיון אף שיוכל לזכות למדרגה ע"י זה, שזה נקרא לגרמייהו קצת. כי מי שירא באמת לעבור רצון השי"ת, מרוצה יותר בפשיטות.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא