שלום רב בהמשך לרוח הפסיקה בעניין רחצה בתשעת הימים האם לא נכון להחיל את אותו הכלל גם על בשר ויין? בעבר אכית בשר ושציית יין היו באמת עניין של שמחה ושל אורח חיים. אני זוכר היטב שבבית הורי ע"ה בשר בקר היה מוגש רק בחגים (ולא בהכרח בשל קושי כלכלי אלה כדרך חיים) שלא לדבר על שתיית יין. וגם בגלות היה קושי אמיתי בהשגת בשר כשר ויין כשר הדברים היו נדירים ויקרים. בימינו המציאות שונה לחלוטין הבשר מצוי (ולפעמים זול מדגים ואפילו מעוף) וכמובן שיין קיים וזמין ואנשים שותים יין ואוכלים בשר דבר יום ביומו ולא רק בעיתות שמחה האם אין מקום לחשיבה הלכתית מחודשת סביב מנהג האבלות הזה או לפחות סביב הסיבה למנהג אולי במקום שמחה העובדה שאלו היו קורבנות בבית המקדש?
