תרומות ומעשרות

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מעשר שני ופדיונו

לא. עד שנזכה לבנות את בית המקדש ולאכול את פירות המעשר השני בטהרה בירושלים, יש להעביר את הקדושה שחלה על הפירות ולפדותם על פרוטה, שכן כיום כך הוא שוויים של פירות אלו, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם.

שווי פרוטה הוא כשוויו של 1/45 גרם כסף, וכיוון שמחיר מתכת הכסף נתון לתנודות, שווי הפרוטה עולה ויורד (בשנים האחרונות הוא נע בין חמש לעשר אגורות. שנת תשפ"ב).

וכך עושים: לוקחים מטבע של שקל למשל, עליו ניתן לפדות כיום עשרים פעמים. מסמנים את המטבע כדי שלא יבואו להשתמש בו בטעות, ומניחים אותו בשקית יחד עם פתק שבו מסמנים כל פעם שפודים מעשר שני (סדר הפדיון להלן י, ד). כשייפדו עליו עשרים פעמים, יעבירו את הקדושה שחלה על המטבע לפרוטה אחת שבמטבע אחר, וכך המטבע הישן הופך להיות חולין וניתן להשתמש בו כרגיל.

לב. יכול אדם להרשות למכריו לפדות את פירותיהם על המטבע שלו, וכדי שידע מתי נגמר בו המקום, יודיעו לו כל פעם שפודים, או שלעיתים יחלל את כל הפרוטות שבמטבע זה על פרוטה אחת שבמטבע אחר.

לג. לכתחילה יש לפדות את הפירות על מטבע כסף שרגילים לסחור בו במקום שבו מפרישים, ובשעת הצורך אפשר לפדותם על מאכל ששווה פרוטה, ואז לעוטפו ולהניחו בפח.

לד. אם שוויים של פירות המעשר השני פחות מפרוטה, אין בהם חשיבות וממילא אין אפשרות לפדותם, אלא יש לעוטפם ולהניחם בפח. והרוצה להקל, יכול להחליט בדעתו שמבחינתו הם שווים פרוטה ולפדותם (אבל אין להשתמש בפתרון 'פרוטה חמורה').

לה. כשיגיע זמן 'ביעור מעשרות' (לעיל ז, ג-ו), יחלל את כל הפרוטות שבמטבע על מאכל או משקה בשווי של פרוטה ויניח אותו עטוף בפח, או שישפוך אותו בכיור, אבל לא באסלה.