תפילה במניין

קודם כל יש לומר שלדעת הרב מלמד מותר כעת להתפלל לכתחילה ביחיד ואולי אף מהודר יותר. מה שצריך לומר במניין הוא רק דברים שבקדושה ותפילת שמונה עשרה. לכן כל עוד לא אומרים דברים שבקדושה, כגון קדיש וברכו, אין בעיה להתפלל יחד פחות מעשרה. כך מובא בספרו של הרב אליעזר מלמד פניני הלכה תפילה פרק ב סעיף י (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

י – מניין שנתמעט

התחילו לומר קדיש במניין, ויצאו חלקם, אם נותר שם רוב מניין, כלומר לפחות ששה יחד עם החזן, מסיימים את הקדיש. וכן הדין בכל דבר שצריכים לאומרו במניין, שאם התחילו לאומרו בעשרה ונותר שם רוב מניין, מסיימים את הדבר שהתחילו בו, אבל אין מתחילים דבר חדש (שו"ע נה, ב). ואסור לצאת ולפרק את המניין באמצע דבר שבקדושה, אבל לפני שמתחילים את החלק הבא, בשעת הצורך מותר לצאת. ואם התחילו חזרת הש"ץ במניין, ויצאו חלקם, אם נותר שם רוב מניין, אומרים קדושה ומסיימים את כל חזרת הש"ץ. אבל ברכת כהנים אין אומרים, מפני שהיא מצווה בפני עצמה. ולגבי קדיש תתקבל שלאחר התפילה נחלקו. למנהג ספרד, אין אומרים אותו, הואיל והוא עומד בפני עצמו. ולמנהג אשכנז, כיוון שמבקשים בו על התפילה שתתקבל, הוא נחשב כסיום התפילה; לפיכך בשחרית ומנחה, אם היו עשרה בתחילת חזרת הש"ץ, יאמרו קדיש תתקבל. (ובשחרית יאמרו גם חצי קדיש שלפני 'אשרי'). ובערבית, אם היה מניין בתחילת התפילה בלחש, יאמרו קדיש תתקבל (שו"ע נה, ג, ומ"ב שם).