שלום לכבוד הרב, אני חוזר בתשובה (שוב) בעבר שמרתי שבת 3 תפילות ביום ולימוד אבל נשברתי אחרי 3.5 שנים כי לא היה רצון או אהבה לתפילה וללימוד היום אני מבין שזה בגלל הקליפות שלי וחושב שיש לי קצת הבנה במה אני צריך לתקן. הבעיה שלי שאני לא מצליח להתרכז במניין לא מבין מה אני קורא בגלל שאני לא מספיק לעמוד בקצב יש לי רגשי נחיתות גאווה וכבוד מרגיש מאוד מבוזה בגלל זה שאין לי דעת בתפילה עסוק רק באיך רואים אותי ומה חושבים עלי אבל כשאני מתפלל יחיד יש לי כוונה והבנה ואפילו דיבור ברגש עם בורא עולם לקח לי 12 שנים לדרוך שוב בבית כנסת מהבושה הגדולה שלי מהציבור שם אני רושם לך אחרי השבת הראשונה שלי אחרי הרבה זמן של שיכנוע עצמי ללכת לבית כנסת למרות שהיה לי כל כך קשה להופיע שם קידשתי את עצמי אם זה בשמירת העינים והברית הרבה זמן והתחננתי לפני בורא עולם שיתן לי שקט בתפילה במניין לא הרמתי את העיניים מהספר ולא דיברתי עם אף אחד וניסיתי כל כך חזק זאת השבת הראשונה בבית הכנסת הקרוב לביתי שם כולם יודעים מי אני ואת הדרך שלי הבושה שהיתה לי שם היתה בלתי נסבלת כל השבת אני בצער גדול מאוד עד לרגע זה אני לא יכול ולא רוצה להיות שם אבל מאוד רוצה להתפלל לבורא עולם ורק ביחיד יש לי ישוב דעת סיפוק והרגשה טובה. השבת הזאת שברה אותי כול כך חזק שאני מפחד שאני אשבר שוב אני כבר לא יודע מה לעשות כרגע החלטתי ביני לבין בורא עולם שעשיתי השתדלות והוא היה עד להשתדלות הגדולה שעשיתי למרות שלא רציתי ולמה שעובר עלי בבית הכנסת הנל ולכן אני רוצה להתפלל יחיד עד שאהיה חזק מספיק האם אני פועל נכון?
