תפילה בדרך

אני מבין שאת מתכוונת שאת מתפללת תוך כדי נהיגה שלך ולא רק יושבת ליד הנהג. אם את מצליחה באמת להיות מרוכזת, אז אפשר לומר הכל חוץ מתפילת שמונה עשרה, שכדי לומר אתה אותה, אם את הנהגת, את צריכה לעצור. אבל אם אינך יכולה גם לנהוג כראוי בריכוז הנצרך לנהיגה וגם להתפלל בריכוז, אז תסתפקי בברכות השחר בנהיגה. לגבי תפילת שמונה עשרה – אם אין לך חמש דקות בכל משך זמן התפילה, לא שחרית ולא מנחה, אזי אם יש לך ילדים קטנים, את יכולה לנהוג כרוב הנשים שיש להן ילדים קטנים, שמסתפקות בשנים אלו רק בברכות השחר.

דברים אלו מבוארים בפניני הלכה תפילת נשים.

אביא לך את סיכום הדברים למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

תפילה בישיבה

כה. הנמצא בנסיעה ולא יוכל להתפלל לאחר נסיעתו, או שלא יוכל לכוון כראוי בתפילה לאחר נסיעתו, ואם יעצור כדי להתפלל שמונה עשרה בעמידה, יהיה טרוד לסיים מהר כדי להגיע למחוז חפצו ולא יוכל לכוון כראוי – יתפלל בישיבה. אבל לנהג אסור להתפלל, מפני שלא יוכל לכוון כראוי.

כו. המתפלל בישיבה יצמיד את רגליו, וישתדל להפנות את פניו לכיוון ירושלים, ויכרע כפי יכולתו בארבעת הכריעות שבתפילה. ואם הוא נמצא באוטובוס או ברכבת יקום כדי לכרוע, ואם יוכל, בסיום תפילתו יפסע לאחריו ג' פסיעות.

כז. ההיתר להתפלל בישיבה וביחידות הוא רק בדרך ארעי, בעת נסיעה מיוחדת, או באונס גמור. אבל אישה שרק בעת נסיעתה לעבודה יכולה להתפנות כדי להתפלל, יכולה לבחור האם להסתפק בברכות השחר והתורה, או גם להתפלל שמונה עשרה באופן קבוע בישיבה.

החובה והרשות בתפילת נשים

נשים חייבות במצוות התפילה למרות שהיא מצווה שהזמן גרמא, משום שכל יהודי צריך לפנות אל ה' בתפילה בכל יום ולבקש רחמים על עצמו ועל עם ישראל. אלא שיש הבדל בין תפילת שמונה עשרה וברכות השחר, לבין שאר חלקי התפילה:

א. תפילת שמונה עשרה: טוב שאישה תתפלל כל יום תפילת עמידה של שחרית ומנחה כדעת רוב הפוסקים (ועי' לעיל יח, כב). והרוצה להקל, יכולה להסתפק בתפילה אחת, ועדיף שתהיה זו תפילת שחרית כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית – תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה – תתפלל ערבית. אישה שאינה יכולה למצוא זמן להתפלל בעמידה, ורוצה להקל ולהתפלל בקביעות בישיבה בדרך לעבודתה, רשאית.

בשעת הדחק או אישה שטרודה בטיפול בילדיה ובענייני הבית ואין לה פנאי להתפלל תפילת עמידה, יכולה להסתפק בשנים אלו בברכות השחר וברכות התורה, אותן כל אישה חייבת לומר. הדבר שונה מאישה לאישה, ותלוי במספר הילדים, בגילם ובאופיים, וכן האם היא שולחת אותם למעון, והאם היא עובדת לפרנסת המשפחה. אמנם צריכה כל אישה לשים לב שלאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, או בימים בהם היא פחות טרודה, כגון בשבתות, תתפלל תפילת עמידה.

ב. שאר חלקי התפילה: ראוי שכל אישה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים של קריאת שמע – 'שמע ישראל' ו'ברוך שם', כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמיים (זמן ק"ש מבואר בפרק יא). והרוצה להדר ולומר חלקים נוספים בתפילה, זהו סדר החשיבות: הזכרת יציאת מצרים בפסוק האחרון של פרשת 'ויאמר', ויותר מהודר שתזכיר את יציאת מצרים על ידי אמירת ברכת 'אמת ויציב'; פסוקי דזמרה – ברוך שאמר, אשרי, חמשת מזמורי ההללויות, ישתבח; שלושת פרקי קריאת שמע וברכותיה; פרשת התמיד והקטורת שלפני פסוקי דזמרה; שאר מזמורי פסוקי דזמרה והמזמורים המובאים בסוף התפילה.

ג. במוסדות החינוך, יש מקום לחנך את הנערות לומר את כל סדר התפילה עד אחר תפילת עמידה (בפסוקי דזמרה ניתן להסתפק במובא לעיל), ולאחר שיכירו ויתרגלו לכל התפילה, אם המחנכות יראו שהתפילה הארוכה פוגעת בכוונה, ראוי לאפשר לבנות שרוצות לקצר לומר את עיקר התפילה בלא תוספות.

ד. מוסף והלל: מצד הדין נשים פטורות ממוסף והלל, אך טוב שיתפללו מוסף, ובמיוחד בראש השנה ויום הכיפורים. והאומרת גם הלל תבוא עליה ברכה, ולמנהג הרווח של יוצאות ספרד לא תברך עליו (דיני מוסף והלל הובאו בהלכות זמנים פרק א, יא-טו).

ה. קריאת התורה: נשים פטורות משמיעת קריאת התורה. אמנם אישה שיכולה, טוב שתשמע את הקריאה בשבת.

ו. קריאת שמע שעל המיטה: נשים חייבות לומר לפחות את פרשת 'שמע' וברכת 'המפיל' לפני השינה בלילה (ועי' לעיל פרק כו). וטוב שיכוונו לשם מצוות קריאת שמע של לילה.