שימוש והנאה מהאתר "קאסר אל יהוד"

מוזר מאוד שהביאו אתכם למקום בעייתי כזה.

עניין הצלבים מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

צלב שנועד לפולחן

טז. צלב שנועד לפולחן ומייחסים לו כוחות אלוהיים ולכן מתפללים אליו ומשתחווים לו, נחשב עבודה זרה ואסור בהנאה.

יז. כלים או חפצים שיש עליהם צלב שיש חשש שנעשה לשם עבודה זרה; אם הם כלים מכובדים, אסורים בהנאה. ואם הם כלים שבזוי לקבוע עליהם צלם לפולחן דתי, כגון מטבעות וכלי מאכל, אין בהם איסור.

צלב שנועד לקישוט או לסימן

יז. צלב שתולים בשרשרת על הצוואר כקישוט, לדעת רוב הפוסקים אינו נחשב עבודה זרה כי נעשה לזיכרון, לבטא זהות דתית, ולא לשם פולחן. לפיכך, יהודי שהגיע לידיו שרשרשת כזו – רשאי למוכרה. וכן בעל חנות מזכרות שנצרך למכור גם צלבים שעונדים לצוואר – רשאי להחזיקם ולמוכרם.

גם הצלב הגדול שעונדים הכמרים, נועד לבטא את מעמדם ולא לשם פולחן. למרות זאת, מכיוון שמדובר על כומר, צריך להיזהר שלא לקוד לפניו או לקום לפניו, כדי שלא ייראה כמשתחווה או מכבד עבודה זרה. כמו כן, יש לבקש מנוכרי שעונד צלב שלא יכנס איתו לבית הכנסת, אבל אם הדבר עלול לגרום לעלבון, לא יעיר לו, כי צלב זה לא נחשב עבודה זרה.

יח. צלב שנועד לסימן בלבד, לא נחשב עבודה זרה ואין בו איסור הנאה. לפיכך, אין איסור הנאה בצלבים שעל דגלי מדינות (בריטניה, שוויץ ושבדיה), ואף מותר לייצרם ולתלותם לקראת ביקורים ממלכתיים. וכן אין איסור לקבל ואף לענוד מדליות ועיטורי כבוד שבמרכזן מופיע צלב שהמלכויות מעניקות לשם כבוד. וכן מותר להשתמש בכלים שעיטרום בצלב ולאסוף בולים שיש בהם צלב.

אולם ראוי לישראל להתרחק משימוש בקישוטים שמזכירים דתות זרות, ובמיוחד בעת שנכנסים לבית כנסת. וככל שהצלבים ניכרים יותר כמבטאים דת זרה, עדיף שלא להשתמש בהם, או למחוק את הצלב או להסתירו. אך צלבים שאינם ניכרים כמבטאים דת זרה אלא כסימן, כגון אלו שעל דגלי מדינות וכלי שחמט, אין צורך להסיר (ועי' בפרק יד, יט-כא).