שאלת המשך

שאלה

השאלה: הרב מלמד כתב (ברכות יב,יב) שמותר לתת לאדם מאכל אם לא יברך, במידה וייעלב אם לא יתן לו. האם הדין הזה נכון ביחס לכל דבר, שאין איסור לגרום לאדם לעבור עבירה אם המציאות היא כזו שהוא יעלב, יכעס וכד'? התשובה: ההיתר המדובר הוא לעבור על איסור דרבנן של מסייע לדבר עבירה (אכילה בלא ברכה) במקום שיש חשש סביר שיעבור על איסור תורה (עלבון). דוקא במקרה כזה של דרבנן מול דאו' התירו חכמים את איסוריהם, והוא הדין במקרים זהים. יש לציין שבמקרה של נתינת אוכל לחילוני יש פוסקים שמתירים אף בלא עלבון, כמבואר בספר 'רעך כמוך' של הרב אברהם וסרמן. שאלת המשך: תודה על התשובה, אך לכאורה לא ברור – הרי מסייע לדבר עבירה זה במצב בו האדם היה נכשל בכל מקרה בעבירה, וכאן הוא לא בהכרח היה אוכל אלמלא היו מגישים לו?

רב משיב

גם אם מדובר על מקרה שבלא מאכלך לא היה אוכל, ניתן להקל במקום עלבון מכמה סיבות המובאות בספר 'רעך כמוך':

  1. כשהנכשל עושה את האיסור בין כה וכה וחברו רק מוסיף לו 'ריבוי בשיעורים', אין איסור לפני עיוור אלא מסייע. ברוב המקרים המציאות באוכל היא דומה.
  2. יש מקלים כל עוד קיים ספק אפילו קלוש אם יאכל בלא ברכה. וכאשר נותנים אוכל לחילוני ומציעים לו לברך, סביר שיברך. וכן כאשר מברכים לידו, יתכן שיוצא י"ח.
  3. יש מתירים גם כשידוע שיאכל בלי ברכה, כיון שהברכה היא דין במברך ולא בפרוסה, וממילא אין האיסור נעשה בגוף החפץ שנתן לו.
  4. י"א שאין איסור לפני עיור בחילוני שלא יודע שיהודי חייב לברך על מאכלו, אלא חושב שרק דתיים עושים כן.
  5. י"א שהמתכוון למצווה או לא לעבור עבירה ועי"ז נכשל חברו, אין בזה לפני עיור.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן