שלום כבוד הרב וחג שמח,
יש לי עניין שמעסיק אותי ואף פעם לא קיבלתי תשובה ברורה, וזה בעניין הלשון דיבור לגבי התחייבות,
ברור לי שכשמישהו רוצה לעשות מצווה צריך להגיד ״בלי נדר״ כדי לא להתחייב
אבל מה לגבי אמירות של יום יום?
למשל כשמתכננים ללכת למקום מסוים ובסוף לא יוצא?
או למשל סיטואציה שחברה קנתה לי משהו שרציתי ואמרתי לה ״מה פתאום אני מעבירה לך כסף״ אבל היא התעקשה לא להחזיר לה כסף,
האם כשאמרתי את זה זה כמו התחייבות?
אשמח לסדר בעניין תודה רבה
קודם כל צריך להקדים שאין באמירות הללו בעיה של נדר, שכן בדיוק עליהן אנו אומרים בתחילת השנה שכל האמירות הללו יהיו בלי נדר. ומי שלא אמר שיגיד עכשיו – כל מה שאעשה השנה או אתחייב, יהיה בלי נדר.
לגבי התחייבות שאינה נדר – אדם צריך לעשות כל שביכולתו לקיים את התחייבותו. אבל דווקא אם באמת התחייב. אבל אמירות שנאמרות כדרך שיחה כפי שהצגת 'מה פתאום אני מעבירה לך כסף', אם החברה קיבלה זאת כהתחייבות, זו התחייבות, אבל אם אמרה מיד לא להחזיר, זה אומר שלא קיבלה זאת כהתחייבות, אלא היתה כאן סוג של שיחה.
על עניין זה כדאי לראות פניני הלכה ליקוטים ב' פרק ב סעיף ט עד יג. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.
