קדיש בעברית

מדוע לא משנים את נוסח הקדיש לעברית?

פניני הלכה תפילה כג, 8 – אמרו בזוהר (ח"ב קכט, ב), שמעלת הקדיש מעל שאר הקדושות, שיש בכוחו לשבר את כל הקליפות, ולקדש את השם בכל העולמות. ולכן אומרים אותו בלשון ארמית, כדי להכות את החיצונים בלשונם.

מדוע אנחנו אומרים בתפילה ותעלנו לשמחה בארצנו כשכבר אנחנו פה? כי חצי מעם ישראל עדיין לא פה

אם כבר שאלת על הקדיש, אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

הקדיש ומעלתו

ז. הקדיש מיוחד בזה שעיקרו עוסק בכבוד שמיים, ולכן צריך להבינו ולכוון מאוד באמירתו ובענייתו, וקל וחומר שלא לפטפט בעת אמירתו. במיוחד שיבחו חכמים את עניית "אמן, יהא שמיה רבא", שיש בה ביטוי גדול של אמונה שבכוחה לקרוע גזר דין קשה. ולכן מי שכבר סיים את תפילתו ויש לפניו שני מניינים, האחד אומר קדיש והשני קדושה, עדיף שיענה לאמירת הקדיש.

סוגי הקדיש ושלבי התפילה

ח. כדי לחתום ולרומם כל שלב משלבי התפילה אל המגמה העליונה ביותר, שהיא כבוד שמיים, תיקנו חכמים לומר קדיש בסיום כל שלב, ומתוך כך ממשיכים לשלב הבא. וארבעה סוגי קדיש ישנם:

חצי קדיש – הוא עיקר הקדיש ללא התוספות, שסיומו במילים "דאמירן בעלמא, ואמרו אמן". אומרים אותו בכל מקום שאין להאריך בהפסק: בסוף פסוקי דזמרה, בסוף סדר תחנון או בסוף תפילת עמידה אם לא אומרים תחנון, ולאחר קריאת התורה.

קדיש יהא שלמא – נקרא גם 'קדיש שלם' או 'קדיש יתום', כיוון שהוא נאמר על ידי היתומים, ונוספו בו שתי בקשות שיהא לנו ולכל ישראל שלום וחיים טובים. אומרים אותו לאחר אמירת פסוקי תנ"ך – לאחר שיר של יום או עלינו לשבח (האחרון מביניהם, ויש נוהגים לומר אחרי שניהם). אם אין שם אבל, יאמר אותו מי שאין לו אב או אם. ואם אין שם יתום, נוהגים שלא לאומרו, שהואיל וכבר נהגו היתומים לאומרו, אין זה נראה נאה שיאמר אותו מי ששני הוריו בחיים.

קדיש תתקבל – נאמר על ידי החזן לאחר סיום תפילת עמידה (בתפילת שחרית נאמר לאחר 'ובא לציון'), ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם', מוסיפים בקשה שתתקבל תפילתנו, ולכן צריך החזן להקפיד שלא לדבר מסיום חזרת הש"ץ ועד לאחר קדיש זה. טעה ואמר 'קדיש תתקבל' אחר תחנון, יאמר אחר 'ובא לציון' 'קדיש שלם' בלא תתקבל. לא אמר 'תתקבל' בקדיש שאחר 'ובא לציון', יאמר בקדיש הבא.

קדיש דרבנן – נאמר לאחר לימוד בדברי חכמים – בסוף סדר הקרבנות שלפני פסוקי דזמרה, ולאחר 'פיטום הקטורת' שבסוף התפילה. ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם' מוסיפים תפילה על לומדי התורה, שיזכו לחיים טובים וארוכים. המנהג הרווח הוא שרק אבלים או יתומים אומרים קדיש זה, ויש שחוששים לטרחא דציבורא, ואם אין שם אבל, אף שיש יתום, לא אומרים קדיש 'יהא שלמא' ולא קדיש דרבנן בסוף התפילה.

קדיש לאחר לימוד תורה

ט. לאחר כל לימוד תורה מצווה לומר קדיש. אם למדו פסוקים אומרים קדיש 'יהא שלמא', ואם למדו בדברי חכמים אומרים 'קדיש דרבנן'. אין צורך שעשרה ילמדו ביחד כדי לומר קדיש, אלא הרוצה לומר קדיש אחר לימודו, אם היה זה קריאת פסוקים, יאמר בקול שלושה פסוקים, ואם היה זה לימוד בדברי חכמים, יאמר בקול "רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל…", וכיוון שעשרה שומעים את דבריו, הרי שיש שם עשרה לומדים.

דיני הקדיש  

י. צריך כל אדם לשמוע בכל יום שבעה קדישים, ועל פי האר"י צריך לשמוע שנים עשר קדישים. אמנם נכון שלא לומר שני קדישים זהים תוך זמן קצר, כגון קדיש 'יהא שלמא' לאחר 'שיר של יום', ושוב לאחר 'עלינו לשבח'.

יא. תיקנו לומר את הקדיש במניין. אומר הקדיש עומד ברגליים צמודות, ולגבי השומעים: יש נוהגים לעמוד (רמ"א, משנ"ב), ויש נוהגים שמי שישב לפני הקדיש יכול להמשיך לשבת (מהרי"ל, האר"י).

יב. לפני אמירת 'עושה שלום' שבסיום הקדיש, יפסע החזן בכריעה לאחריו ג' פסיעות, ויכרע לצדדים כשם שכורעים ב'עושה שלום' שבסוף תפילת עמידה (פרק יז, יז-יח). יש שנוהגים כך רק בקדיש 'תתקבל'. כמו כן, יש נוהגים שאומר הקדיש כורע מעט בכמה מקומות במהלך הקדיש, וכל אחד ימשיך במנהגו.

יג. יש להפסיק בין "אמן" ל"יהא שמיה רבא", מפני ש'האמן' עולה על מה שהחזן אמר לפני כן, ו"יהא שמיה רבא" הוא שבח בפני עצמו. חילוקי מנהגים ישנם גם לגבי עניית "יהא שמיה רבא": למנהג אשכנז ותימן-בלדי מסיימים "לעלם ולעלמי עלמיא", למנהג חסידים ותימן-שאמי אומרים גם תיבת 'יתברך', ולמנהג ספרדים ממשיכים לומר עד "דאמירן בעלמא".

יד. לאחר "בריך הוא", לנוסח אשכנז עונים "בריך הוא", ולנוסח ספרד עונים 'אמן' (וספרדי שלא הספיק לסיים עד "דאמירן בעלמא", לא יענה), ולמנהג תימן עונים 'אמן' אחר תיבת 'יתברך'.

טו. הנמצא באמצע פסוקי דזמרה או בקריאת שמע וברכותיה, יכול להפסיק כדי לענות על עיקר הקדיש (פרק טז, ח). אסור לעבור בתוך ד' אמותיו של אומר הקדיש עד סוף חצי הקדיש (פרק יז, לה).