בליקוטים א' נכתב כך: "אם נקרע חוט אחד עד מקום הגדיל, עדיין הציצית כשרה לכל הדעות." ולאחר כמה שורות: "אם חוט נחתך מעיקרו, היינו בין מקום הגדיל למקום חיבורו לכנף הטלית – הציצית פסולה." שאלתי היא מה הדין אם נפסק במקום הגדיל? כלומר ממש בחלק שיש בו כריכות וקשרים? לפי הרישא נראה שפסול, אך לפי הסיפא נראה שכשר! אשמח לתשובה, ואמליץ אף לתקן את הנוסח שלדעתי אינו בהיר דיו בסעיף זה בליקוטים א'. תודה מראש וישר כח, אביעד
הרב מתייחס למקרה זה בסוף ההערה: "ועיין בשו"ע יב, ג, שלדעת ר"י אפשר להחשיב לכדי עניבה גם את הגדיל, אבל כתב במ"ב, יג, שלא יברך על כך. והעצה לזה, לפתוח את הקשרים והליפופים לגמרי, ושוב לקשור וללפף סדרת כריכות אחת (מתוך הארבע), וכך הגדיל יתקצר, וישארו חוטים באורך של ארבעה ס"מ. וכיוון שלא הסירו לגמרי את החוטים מהבגד אין זה נחשב כהטלת חוטים קצרים מדאי בתחילה, אלא כחוטים שהיו ארוכים מספיק ונתקצרו. אבל צריך לפתוח את כל הקשרים, כדי שהוא יכשיר את הציצית בקשירתם מחדש, עפ"י הכלל "תעשה ולא מן העשוי" (פמ"ג משב"ז יא, ג)". ע"כ מפניני הלכה. יש להוסיף שבמקרה כזה יש למהר יותר ולהחליף את החוט (ולא רק 'ראוי') מפני שסדרת כריכות אחת היא בדיעבד, כמבואר במ"ב.
