צום יום כיפורים

לעומת שאר הצומות שחולה פטור מהם, בצום יום כיפור הפטור הוא רק אם יש סיכוי (אפילו קטן) למות בעקבות הצום (אפילו לאחר זמן). אם אכן זהו מצבך, וגם הכנה טובה שלושה ימים מראש על ידי אכילה מזינה ושתייה מרובה לא תועיל, ואכן על פי רופא ירא שמים שהמבין את חשיבות הצום סבור שיש במצבך חשש מוות, את פטורה מהצום. כאשר פטורים מהצום ואפשר לאכול ולשתות לשיעורין, אכן כך צריך לעשות, אך יש לציין שגם אכילה ושתייה כזו אסורים מהתורה ומותרים רק במקום של חשש פיקוח נפש, אלא שחומרתם אינה כחומרת אכילה ושתייה רגילים. אם הרופא שאת מתייעצת איתו אינו ירא שמיים, ויש חשש שגם אם אין במצבך פיקוח נפש הוא סובר שאסור לך לצום, אתן לך מספר של רופא שאני מכיר.

אביא לך את תמצית הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

חולה שיש בו סכנה

ה. חולה שהצום עלול לגרום למותו או להחליש את התמודדותו עם מחלה מסוכנת, חייב לאכול ולשתות בצום כדי צורכו. וגם אם ברור שלא נותרו לחולה ימים רבים לחיות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו, יאכל וישתה כפי צורכו. והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לאכול ולשתות – חוטא. אבל אם חשש הסכנה רחוק ולא סביר, אסור לאכול ולשתות.

ו. על החולה לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו שאינו חששן מדי ואינו מזלזל בחובת הצום. ואם חטא ולא התייעץ לפני יום הכיפורים עם רופא ירא שמיים, בלית ברירה יאכל וישתה על פי הוראת הרופא ששאל.

ז. חולה שמרגיש שהוא נמצא בספק סכנה וכדי להינצל עליו לאכול ולשתות בצום; גם אם הרופאים סוברים שאין במצבו סכנה, עליו לשתות ולאכול, ובתנאי שיש הגיון בדבריו, כגון שאין זו מחלה ידועה ואינו מוכר כחששן גדול. וכן הדין לגבי בריא שנחלש מאוד ביום הכיפורים ומרגיש שהוא עומד לאבד את הכרתו ולמות. אלא שהואיל ולעיתים הצורך הוא פסיכולוגי בלבד, יטעם בתחילה מעט, ורק אם לא התאושש ימשיך לאכול ולשתות לשיעורים (כמבואר בהלכה הבאה). ואם גם בזה דעתו אינה מתיישבת, יאכל וישתה עד שדעתו תתיישב ויצא מכלל סכנה.

אכילה ושתיה לשיעורים

ח. אף שכל אכילה ושתייה אסורה מהתורה ביום הכיפורים, כאשר החולה המסוכן אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, עדיף שישתה ויאכל בהפסקות פחות משיעור האכילה והשתייה שמתחייבים עליו כרת, כדי למעט באיסור. כלומר, יאכל כל פעם פחות מגודל של תמר גדול (שגודלו קצת יותר מחצי ביצה), וישתה כל פעם פחות מכמות המשקה שנכנסת לחלל פיו כשלחי אחת מלאה (לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום).

לכתחילה יאכל וישתה כמות מעטה זו כל תשע דקות, ואם צריך לאכול ולשתות יותר, יפסיק שבע דקות, ואם צריך יותר, יפסיק ארבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, יסתפק בהפסקה של דקה.

ט. כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים תגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. לכן כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות, ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צורכה לשיעורים.

גם חולי סכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד, ואם יש חשש שבעקבות האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם, יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות יותר מ'כשיעור', מאשר יהדרו באכילה לשיעורים ולא יבואו לבית הכנסת. גם ילדים שלא צמים, יאכלו וישתו כרגיל.

דיני אכילת חולים מסוכנים וילדים

י. המותרים לאכול ולשתות ביום הכיפורים, יאכלו וישתו דברים ערבים ומזינים, שהוא כיום טוב, אמנם לא יאכלו וישתו יותר מכדי הצורך לחיזוק גופם, ומי שיכול להסתפק בשתייה, לא יאכל.

יא. לא עושים קידוש ולא בוצעים על לחם משנה גם כשיום הכיפורים חל בשבת. הנוטל ידיו ללחם, ייטול רק את אצבעותיו. והרגיל במים אחרונים, רשאי ליטול גם ביום הכיפורים.

יב. השותה לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה, כיוון שבכל פעם שתה פחות מרביעית. והאוכל לשיעורים, רק אם אכל כמות של חצי ביצה תוך פחות משבע דקות, יברך ברכה אחרונה.

יג. המברך 'מעין שלוש' צריך להזכיר את יום הכיפורים, והמברך ברכת המזון צריך לומר 'יעלה ויבוא' ולהזכיר את יום הכיפורים, ואם חל בשבת יאמר גם 'רצה'. שכח ולא הזכירם, אינו חוזר.

יד. מותר להעלות לתורה בשחרית חולה מסוכן שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, אבל בקריאה של תפילת מנחה עדיף שלא להעלותו, אלא אם כן אכל ושתה לשיעורים. כמו כן, חזן קבוע שנאלץ לאכול ולשתות לשיעורים, רשאי להמשיך להיות שליח ציבור.