העין שלי בזמן האחרון קופצת, כמו פרכוס. ראיתי באינטרנט שלפי הקבלה כתוב שזה יכול להיות סימן שצפוי לקבל סכום כסף מכובד. קראתי גם אודות הסיבות הטבעיות כהסבר לעין הקופצת, אך לא בטוח שנכונות במקרה שלי (חוסר שינה, עייפות, סטרס וכו׳..)
רציתי לשאול האם מותר למלא כרטיס לוטו באופן כללי לפי ההלכה? והאם מותר על סמך מה שכתוב שמופיע בקבלה למלא – האם זה יכול לבוא בסתירה לציווי ״תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך״? חשוב לי לציין שגדלתי בבית ספרדי, לסבא ז״ל וסבא רבא ז״ל שהיו עוסקים רבות בקבלה, כך שהדרך הזו היא אמונה מבית סבא.
רב משיב
זו שטות גמורה. אין לזה שום מקור תורני, אלא איזו שטות שהגיע מאמונות טפלות של הגויים. ולכן יש כאן בעיה של איסור תורה ממש. אם תלמיד חכם רציני שחי, לא מישהו שמת ואומרים בשמו דברים, אלא מידע רציני שיאמר לך שזה אכן סימן לעשירות, יש אולי אולי אולי מקום לשמוח קצת שתראה ברכה בעמלך. זה הכל. לא יותר מזה.
בלי קשר, האם מותר למלא לוטו – מותר, למרות שגם זה שטות גמורה. אתה רוצה להצליח בחיים? תשקיע. אל תחפש קומבינות.
עניין זה של האיסור ללכת אחרי אמונות טפלות מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור הבא לפניני הלכה (הלכה ג' עוסקת בדיוק בשאלה שלך):
א. צוותה התורה את ישראל לנהוג בתמימות, להאמין שה' משגיח על האדם, וכל הנהגתו לטובת האדם, ולכן עליו לסמוך על ה' ועל הכשרונות הטבעיים שנתן לו, ולא לפנות אחר מעשים שיש בהם שימוש בכוחות הטומאה או אמונות טפלות שאין להן בסיס הגיוני, שנאמר (דברים יח, י-יג): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף… כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה… תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלוֹהֶיךָ".
ב. קֹסֵם קְסָמִים הוא העושה מעשים שונים שבעזרתם מתקשר עם כוחות עליונים כדי לדעת עתידות. מְעוֹנֵן מלשון עונָה, שאומר על זמן מסוים שהוא טוב לסחורה או ליציאה לדרך וכדומה, ועל זמן אחר שהוא רע. מְנַחֵשׁ זה הפועל על פי אירועים שאירעו באקראי בלא שיש קשר סיבתי הגיוני בין הדברים, כגון שנפל מאכל מפיו או מידו, ועל פי זה סבור שיהיה לו נזק ונמנע מלצאת לדרך או לעשות עסק כפי שתכנן. הפועל על פי דרכים אלו עובר גם על הציווי: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלוֹהֶיךָ" (לעיל יט, ה).
ניחוש אסור, סימן מותר
ג. האמונות הטפלות האסורות נלמדו מהגויים ואין בהם בסיס הגיוני או סכנה אמיתית, ועל כן אסור לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה על סמך אמונות טפלות כאלו. לכן הסבור שאם חתול שחור עבר לפניו זהו סימן רע, ובעקבות זאת משנה את תוכניותיו, עובר באיסור 'ניחוש'. וכן דין החושש לחזור לבית שזה עתה יצא ממנו בלא ללכת מעט סביב, או החושש לשרוק בבית שמא יגרום שלא יהיה כסף בבית, או הנמנע מלשבת בזווית השולחן שמא יגרום לעיכוב חתונתו, או הנמנע מלעבור על ילד מחשש שהתפתחותו תיפגע, או העונד חוט אדום לסגולה – כל אלו עוברים באיסור 'ניחוש' (יש שהתירו חלק מהדברים מחשש סכנה וכד', ולכן אין לגעור בנוהגים בדברים שיראי שמיים נהגו בהם במשך הדורות, כמו למשל צורת 'חמסה').
ד. מותר להיעזר בסימן הגיוני. לכן אמרו חכמים (חולין צה, ב) אדם שקנה בית או נשא אישה או נולד לו ילד, ומאז הצליח בעסקיו שלוש פעמים – יכול לראות בכך סימן שהוא נכנס לתקופה טובה של הצלחה, ולהתעודד להרבות בעסקיו. ואם הפסיד שלוש פעמים – יכול לראות בכך סימן שתקופה זו אינה מוצלחת עבורו, ומוטב לו למעט בעסקיו. ובלבד שמתייחס לסימן כאפשרות שאולי תתממש, ולא כתחזית שהוא מאמין שתתממש, כך שהשיקול המרכזי שלו יהיה על פי ההיגיון ולא על פי הסימן, באופן שאם להבנתו העסקה טובה, גם אם היה לו סימן רע – לא יימנע מלעשותה כדרכם של המנחשים.
ה. אסור לקבוע ללא היגיון סימן אקראי שאם יקרה – יקיים את תוכניתו, ואם לא – יחדל ממנה, תוך אמונה שעל ידי כך יצליח. כגון שיקבע לעצמו שאם מישהו בפגישה ילבש בגד כחול – יסכים לעסקה, ואם לא – יסרב לה. אבל אם יש בסימן היגיון מסוים, אין בכך איסור, אך נכון לקובעו כסימן שמקבלים ממנו השראה, ולא כסימן שסומכים עליו.
לכן מעיקר הדין מותר למי שמתלבט האם לעשות דבר מסוים, לנסות לפשוט את ספקו על ידי בקשה מילד שיגיד לו פסוק שלמד היום, או על ידי פתיחת תנ"ך באופן אקראי, ואם הפסוק שיצא מתאים לפתרון ספקו, יראה בכך עזר אלוקי ויפעל על פיו (חולין צה, ב). אמנם עדיף שלא להשתמש בדרכים אלו כדי לקבל החלטות, שכן הדרך הנכונה לפתור ספיקות היא על ידי שיקול דעת.
סימנים לערכים תורניים
ו. מותר לעשות דברים שיש בהם סימן הגיוני לערך חיובי שמשפיע לטובה על החיים. לכן המליצו חכמים לאכול בראש השנה מאכלים שיבטאו סימן טוב לכל השנה. וכן נהגו למשוח מלכים מבית דוד ליד מעיין, לסימן ברכה שתימשך מלכותם. וכן נוהגים לומר בהבדלה פסוקי ברכה לסימן טוב, ורבים ממלאים את כוס ההבדלה עד גדותיה כדי שמעט יין יישפך לסימן טוב של שפע. כיוצא בזה, יוצאי קהילות אשכנז נוהגים לקיים חופות תחת כיפת השמיים, לסימן ברכה שירבה זרעם ככוכבי השמיים. אך אין לשנות תוכניות, לפגוע בערכים או להתעכב בעשיית מצוות בגלל סימנים. לכן נוהגים ברוב הקהילות להתחתן גם בחציו השני של החודש, למרות שזהו זמן שבו הלבנה מתמעטת.
ז. מותר לפעול על פי ערכים תורניים שאמרו חכמים, כגון ההמלצה ליהודי שיש לו דין עם נוכרי שישתמט ממנו בחודש אב שנחרבו בו שני בתי המקדש, וינסה להמציא את עצמו לדין או לעסק בחודש אדר שבו היתה ישועה לישראל, וממילא יש בו כוח לתוספת טובה מאת ה' (תענית כט, ב).
