העניין מבואר בפניני הלכה העם והארץ. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא השנה לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)
ט – זכר למקדש
זכר לחורבן א. כדי שלא נשכח חס וחלילה את חובתנו לבניין הארץ בשלמותה כשבית המקדש בראשה, תיקנו חכמים שכאשר אדם נמצא בשמחה מיוחדת, עליו לזכור שכל זמן שבית המקדש חרב, שמחתו הפרטית אינה יכולה להיות שלמה. תקנות אלו שימרו בתוכנו בכל עת את הידיעה שהחיים בגלות אינם לכתחילה, ומקומנו הטבעי בארץ ישראל, וגאולתנו אינה שלמה ללא בניינה של ירושלים ובנייתו של בית המקדש.
אמה על אמה ב. בשעה שאדם בונה את ביתו ומגיע לשלב צביעת הקירות, עליו לזכור שכל עוד הבית הכללי חרב, ביתו הפרטי אינו שלם, ולהשאיר בקיר שמול הפתח מקום של אמה על אמה (45.6 ס"מ) ללא צבע וללא סיד. כאשר אין אפשרות לעשות את האמה מול הפתח, כגון בבית שאין קיר מול הפתח, יעשה אותה מעל הפתח מבפנים, או בקיר אחר שנראה היטב מהפתח.
ג. כיום בבנייה רגילה שמים על הקיר טיח שחור, עליו טיח לבן אפרפר, עליו סיד ועליו צובעים בצבע. ההלכה היא שמקום של אמה על אמה צריך להיות ללא צבע וללא סיד, באופן שרואים את הטיח הלבן אפרפר. בקירות גבס לא רגילים לסייד, ולכן ישאירו את האמה ללא צבע. מותר לחרוט באמה זו ציור של חומות, אבל אין לצייר על הטיח, כיוון שבכך מכסהו.
ד. בדיעבד מי שאינו רוצה לעשות אמה על אמה ללא צבע וללא סיד, אם משאיר את המקום רק ללא צבע, או שצובע בשחור מקום של אמה על אמה, אין צורך למחות בו. וייתכן שגם מי שתולה תמונה של הר הבית במקום לעשות אמה על אמה, יש לו על מי לסמוך.
ה. אדם שקונה בית שלא הותירו בו אמה לא מסוידת, אם בעל הבית הראשון היה יהודי, צריך הקונה לשייף אמה על אמה של הסיד. אבל אם בעל הבית הראשון היה גוי, כיוון שלא היתה עליו מצווה להשאיר מקום לא מסויד, גם זה שקנה ממנו את הדירה פטור מהסרת הסיד. כמו כן, במבני ציבור, כמו בית כנסת ובית ספר, אין צורך לשייר מקום של אמה על אמה ללא סיד.
ו. בנוסף להשארת מקום לא מסויד, יש נוהגים מנהג חסידות לא לקשט את קירות הבית הפרטי בקרמיקה מצוירת, או בטפטים עם דוגמאות, או בצביעה מיוחדת של שני צבעים עם דוגמאות.
