נטילת ידיים

במקרים שבהם צריך ליטול/לשטוף ידיים לפני התפילה ושכח: אם נמצא באמצע תפילת עמידה – לא יפסיק. אם נמצא במקום אחר בתפילה – ילך לנקותם תוך כדי שהוא ממשיך להתפלל במה שהציבור נמצא בו.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מי שעשה צרכיו או נגע בגופו במקום מלוכלך מזיעה, חייב לשטוף את ידיו לקראת התפילה, ולכתחילה ייטול מתוך כלי ללא ברכה גם לפני מנחה וערבית. אם אין לו מים, עליו ללכת עבורם עד מרחק של מיל (912 מטר), ואם המים נמצאים ארבעה מיל בהמשך דרכו, עליו להתפלל לאחר שיגיע אליהם, אבל אם יפסיד בגלל זה תפילה במניין, ישפשף את ידיו בבגדו או בדבר אחר ויתפלל.

מי שנגע במקום מכוסה בגופו שאין בו זיעה או ריח רע, או מי שלא זוכר אם נגע במקום מלוכלך, אם יש שם מים – ישטוף את ידיו לקראת התפילה, ואם אין שם מים – אינו חייב לטרוח עבור כך. ומי שיודע שלא נגע במקום מלוכלך, אינו צריך לנקות את ידיו לקראת התפילה (לפני לימוד תורה או אמירת ברכה, אין חובה לטרוח עבור מים אם אין לכלוך על הידיים).