מריחת משחה בשבת

איני יכול לעיין בסוגיות עבור השואלים הרבים, לכן אני מתמקד בהלכה למעשה. אביא לך את הסוגיה כפי שכתבתי אותה בעבר. אולי יעזור: כתב בשו"ע שטז,יא: "לא ישפשף ברגליו רוק שעל גבי קרקע משום דמשווה גומות". וכתב על דבריו המ"א,כד: "משמע דעל גבי רצפה שרי לדברי המתירין כיבוד במרוצף… וכן בירושלמי. ועל גבי ספסל לכולי עלמא שרי. וצריך עיון, דליתסר משום מירוח עצמו? ויש לומר דממרח לא שייך אלא כשכוונתו שיתמרח דבר על גבי חבירו, אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע".  וכ"כ המ"ב,מט. והמהרש"ם בדעת תורה שכח,כו למד מהמ"א לעניין חולה, שאם המשחה נבלעת כולה בגוף אין בה איסור ממרח. וכן סמך על זה לעניין חולה במנחת שבת. וכ"פ רשז"א שש"כ לג,הערה סד ומנח"י ז,כ להתיר לחולה. (וכ"ד פעולת צדיק ב,קנט).[1] וכ"כ להתיר ביבי"א ח"ד כח,יג על סמך המ"א והמהרש"ם למרוח משחה שרוצים להבליעה בגוף גם שלא במקום חולי (ובתנאי שלא ישאר על העור שום רושם. מנוח"א,31 בשמו. וכ"כ הרב בשם רשז"א).   ובשש"כ לג,הערה סד הקשה מהאיסור לצחצח נעליים במשחה משום ממרח (מ"ב שכז,טז), והלא המשחה נבלעת בעור.[2] וביאר שברוק אין רוצים שיהיה כלל, ולכן אין בו איסור ממרח, אבל משחה אף שנבלעת רוצים שתהיה שם. ולמעשה כתב סעיף,יג שאסור למרוח משחה, ורק בהערה הזכיר את ההיתר.   פנה"ל הרחבות- נראה שהחילוק פשוט: שבמשחת נעליים רוצים שמשהו ישאר ממנה על פני השטח, וממילא יש בה ממרח, אבל במשחה שדברו בה המהרש"ם ודעמיה רוצים שתיבלע לגמרי בתוך העור. לפי"ז נראה שהמתירים הנ"ל התירו את הבלעת המשחה בעור דוקא לחולה, מפני שאין לו צורך בהחלקת העור הנעשית על ידי המשחה. אבל אין ללמוד מזה להתיר סיכה בקרם ידיים, שאף שרוצים שרוב הקרם יבלע בעור, מ"מ רוצים גם שתשאר שכבה מעטה שתחליק את העור, ולכן יש בזה ממרח, שהרי זה ממש כמו האיסור במשחת נעליים (ויתכן שגם במשחה עבה האיסור דרבנן, כיון שהחלקת העור היא זמנית, שכן תוך זמן לא רב כל הקרם יבלע וגם העור לא ישאר חלק. שם). ולפי"ז אפשר לקבל את דברי היבי"א לעיל שלמד מהמ"א והמהרש"ם לכל משחה, רק כאשר המשחה נועדה להרגשה טובה ולא כדי להחליק את העור, שאז אפשר לומר שאין רוצים שישאר ממנה דבר על הגוף. אבל בקרם רגיל, שרוצים שיחליק את העור, נראה פשוט לאסור.   וכ"ד הרב דב ליאור,הרב לבנון והרב שמואל אליהו (שאלתי בsms) לאסור שימוש בקרם פנים וידיים. אמנם הרב רבינוביץ בשיח נחום,כ כתב להתיר ע"פ המ"א הנ"ל למרוח קרם שאינו סמיך מאוד (אותו אסר גם אם נבלע, משום נולד)[3] אלא שבלחיצה קלה הוא ניתז מהשפופרת ונבלע בעור ולא יוצר שיכבה ניכרת. וכ"ד המנוח"א,ט (אך לא מטעם שנבלע בעור, אלא מפני שסובר שמשחה רכה ביותר, אף שאינה נוזלית דינה כדין שמן, שאין בה ממרח אף אם כוונתו להתיר רושם ממנה על העור (וכדהוכיח בהערה 21). ומשחה עבה אסר גם אם מבליעה בעור משום מוליד, דהוי כמרסק שלג וברד, וכדאסר השו"ע שכח,כב לסוך בחלב מפני שנמחה והוי מוליד). וכ"ד הרב אבינר להתיר שימוש בקרם פנים וידיים (sms שלי). [1] ע"פ פנה"ל התירו דוקא לחולה, משום שבכה"ג שצריך שהמשחה תבלע בגוף, מוכח שאין לו עניין במירוח החיצוני כלל. מה גם שדיני חולה קלים יותר, ואנו עוסקים באיסור דרבנן. וק"ו אם המדובר בחולה שאין בו סכנה, שהתירו חכמים את איסוריהם. [2] צ"ע מי אמר שכל המשחה נבלעת בעור. [3] נ"ל שכוונתו למוליד, כמבואר בסוגיית מוליד. ומ"מ לא זכיתי להבין דבריו, הרי זה נבלע בגוף, ולא ניכר כלל המעבר בין המוצק לנוזל. מה גם שהפוסקים לא כתבו בסוגיה זו בעיה של נולד.