מביא לך את סיכום הלכות שילוח הקן בקצרה הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

טז – שילוח הקן

גדרי המצווה

א. המוצא קן שנמצאת בו האם יחד עם האפרוחים או הביצים, ורוצה לקחת אותה או את ילדיה או את שניהם, חייב להבריח תחילה את האם מהקן באופן שלא יוכל לתופסה בקלות, ורק אחר כך מותר לו לצוד אותה או לקחת את ילדיה (דברים כב, ו-ז).

ב. המצווה שייכת רק בנקבה של מיני עופות טהורים. לפיכך צריך לדעת להבחין בין המינים הטהורים לטמאים, ובין זכר לנקבה. בפועל, ביונים ותורים, רוב שעות היום הזכר רובץ, והאם רובצת בערך משעה חמש לפנות ערב ועד שבע בבוקר. ואילו דרור הבית הזכרי רובץ על הקן רק כשעתיים ביום, וסימנו – כתם שחור בחזה.

ג. המצווה שייכת רק בציפורים שאינן שייכות לאדם, שנאמר: "כִּי 'יִקָּרֵא' קַן צִפּוֹר" – במקום הפקר. לפיכך מותר למי שמגדל תרנגולות, ליטול את התרנגולת מעל ביציה, או ליטול את הביצים והאפרוחים מתחת לתרנגולת שדוגרת עליהם.

נבנה הקן בתוך חצרו המשתמרת, ברגע שהאם התעופפה מעל קינה, חצרו קנתה עבורו את הביצים והאפרוחים, ואין לו מצווה לשלח את האם. בדרך כלל, תוך יום מהטלת כל הביצים, האם פורחת מהקן. אבל אם יתנה בדעתו בעת שהציפור תתחיל לבנות את הקן, שאינו מעוניין שהביצים יהיו שייכים לו, חצרו לא תקנה אותם והם יישארו הפקר, וכך תהיה לו מצווה בשילוח האם.

ד. לא מברכים על מצווה זו. ולכתחילה נכון להבריח את האם בצעקה או במכה על הקן, ולא לתפוס אותה ולשלחה.

ה. חטא ונטל את האם בעודה רובצת או פורחת מעל האפרוחים או הביצים, ישלחה לחופשי ובכך יתקן את חטאו. ואם כבר שחט אותה, בשרה מותר באכילה.

כשאין לו צורך בציפור או בילדיה

ו. אמרו חכמים שאין מצווה לחפש קן ציפור כדי לקיים את המצווה, שנאמר "כִּי 'יִקָּרֵא' קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ". ואף אם נקרא לפניו קן, אך אין לו כל צורך בציפור או בילדיה, אין לו מצווה בשילוח האם, ולכן לא יצער אותה בחינם. אמנם יכול להבריחה מעל הקן ולא לקחת אותה או את ילדיה, ויש אומרים שבכך שהיה יכול לקחתם קיים את המצווה.

ז. מצוות שילוח הקן נוגעת למציאות מורכבת, שבה מצד אחד האדם צריך את הציפור או את ילדיה, ומצד שני ראוי לחוס על האם המטפלת בבניה. והתורה מדריכה אותנו לנהוג במידה הטובה האפשרית, ולשלח את האם ורק אחר כך ליטול אותה או את ילדיה. ובאופן מיוחד מבטיחה שכר על מצווה זו – "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", שכן כל הדבק במידותיו של הקב"ה ומרחם על מיני החי, יזכה שה' ירחם עליו, יאריך את ימיו וייטיב לו. עוד אמרו חכמים, שבזכות מצווה זו עקרים זוכים להיפקד, שכשם שהם כיבדו את דאגת האם לגוזליה, כך הם יזכו לגדל ילדים.