מעשרות

לא פרטת, ובצדק, את ההכנסות וההוצאות שיש לך. אך דבר זה יסודי כדי לדעת האם צריך להקל או ללכת לפי הדין. באופן כללי כל עוד אפשר לתת מעשר לפי הדין, הדבר כדאי, משום שחכמים אמרו שמצווה זו גורמת לברכה. וממילא פי שלא מקיים אותה כראוי, גם אם עושה לפי ההלכה, לא זוכה לברכה זו של הנותן מעשר. אמנם מי שמצבו דחוק מאוד עד כדי כך שלא יכול לפרנס את משפחתו באופן מינימלי בלא להעזר בכספי המעשר, נחשב עני ופטור מלתת מעשר. את המעשר יש לתת מכל סוג ומכל סכום שנכנס. כל צדקה לנזקקים או לישיבות נחשבת מעשר, אבל הוצאות שוטפות על ילדים לא נחשב מעשר. אמנם משעברו הילדים את גיל 13 ניתן למי שדחוק להחשיב את מה שמוציא עליהם כמעשר. ומשעברו את גיל 18 יותר קל להחשיב את ההוצאות עליהם כמעשר, ובלבד שהם לא יכולים להסתדר בלא זה, שאז נחשבים עניים. פרטים נוספים מופיעים באופן קריא ובהיר בספרו של הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו' מסעיף ז. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה.