שלום הרב, ראיתי בפנה"ל בעניין מכירת חמץ (הע' 4) כי אחת הסברות להקל לכלל למכור את החמץ היא על סמך הביטול שנעשה, כך שהמחלוקת לגבי המכירה היא בדין דרבנן. קצת הוקשה לי, הרי הביטול שהאדם עושה הוא לא על מה שמתכוון למכור, ואם כן הרי המכירה של אותו חמץ שבוטל מראה כי לא באמת ביטל את החמץ, שהרי נהנה ממנו ואף ישתמש בו לאחר הפסח. ואם לא יתכוון לבטל את החמץ שנכלל מכירה הרי הוא עדיין בגדר דאורייתא.
אתה צודק, הערתי לרב בעבר שאמנם י"א כפי שכתב (תבואות שור,קצוה"ח, מקו"ח, גרש"ק), אבל דעת רוב הפוסקים כפי שכתבת (חת"ס, פמ"ג, שועה"ר, ח"א, מ"ב תמח, יז ובה"ל 'לא מהני'. ובשד"ח הביא כן בשם עוד רבים מהפוסקים. הובאו כולם בספר בדיקת חמץ וביעורו ח, כב). ולכן הרב שינה את ההערה ל'יש אומרים': "ועוד, שיש אומרים שהואיל וכל אדם מבטל את חמצו, ואחר הביטול שוב אין איסור חמץ מהתורה, ורק מדברי חכמים בנוסף לביטול צריך לבער או למכור, ואם כן אפשר לסמוך על המקילים בספק דרבנן. בנוסף, במהלך הדורות המסחר הלך והשתכלל, מפעולת חליפין פשוטה של החלפת סחורות, למסחר בכסף ועד למסחר מופשט בניירות ערך וכיוצא בזה, בכסף ועד פעולות קניינות מופשטות שמאפשרות השקעות שמזניקות את הכלכלה ומעלות את רמת החיים. לפיכך, כיום, כאשר הכל רגילים לבצע עסקאות ענק בחתימה בלבד, כקניית בית, אין מקום לפקפק בתוקף המשפטי של מכירת חמץ, כמבואר למעלה." מסקנה – כיון שלדעת רוב הפוסקים המכירה מועילה, וכיון שיש פוסקים חשובים שסוברים שהמכירה מדרבנן – הרוצה להקל ולמכור חמץ גמור – רשאי.
