זה לא הלכה ממש. זה על יחס לגוי. במידות הראיה, בפרק אהבה, הרב קוק מתאר את הצורך לאהוב את כל העמים, האנושות, העולם. בסעיף א' הוא מדבר על אהבת כל המעשים. סעיף ה' ו-ו' מברים על אהבת כל העמים. עם זאת, במסכת עבודה זרה יג: אומרים ש"גויים ורועי בהמה דקה לא מעלים ולא מורידין" (חוץ מגרסאות צנזורה שבה זה עכו"ם). וכך גם נפסק ברמב"ם. מילא אם לא היה חובה להציל. אבל יש ציווי לא להציל! זו אהבה? שמא מדובר על אהבה נוצרית שמשננת "פיס אנד לוב" תוך כדי שהיא רוצחת את כולם? נראה מההלכה שיש חובה לא לשנוא אך גם לא לאהוב. מאיפה הרב קוק הביא את החובה לאהוב את כל העמים ואיך זה מתיישב עם ההלכה? סליחה אם השאלה קצת ארוכה או מתריסה. אשמח אם תשיבו לי [email protected] . תודה, יעקוב.
