שלום הרב, האם מותר לטבול עם לק ג'ל שלא מכסה את כל הציפורן (עבר קצת זמן מאז שעשו אותו)? אני שואל כי בפניני הלכה טהרת המשפחה (ה, יב) כתבתם שאם הלק פגום כך שמקפידים להוריד או לתקן אותו הוא חוצץ, אבל במקרה הזה לא ברור איך להגדיר: ליציאה סתמית למכולת או לסידורים היא תצא ככה (ולא מקפידה להוריד) אבל לאירוע וכדומה לא (היא מקפידה לשים חדש או להוריד)… מה אמת המידה לפיה מגדירים ש"מקפידים לתקן" את הלק? תודה רבה!
הכלל שפסק על פיו הרב מלמד בפניני הלכה טהרת המשפחה הוא לפי הדעה המקילה שהבאת – האם היא ורוב הנשים תצאנה כך לרחוב. אם כן – אין זו חציצה, גם אם לאירועים לא יבואו כך. אמנם אם היא סבורה שכעבור ימים בודדים מהטבילה היא תסיר את הלק, כגון לכבוד שבת, נכון להחמיר ולהסיר כבר כעת לפני הטבילה.
מתוך ספר הקיצור שאני כותב כעת על פניני הלכה טהרת המשפחה כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
כללי חציצה
כה. חציצה הדבוקה על רוב הגוף או רוב השיער, פוסלת את הטבילה גם אם אין הנשים מקפידות להסירה. אבל חציצה הדבוקה על מיעוט הגוף או השיער, פוסלת את הטבילה רק אם האישה או רוב הנשים מקפידות להסירה, כגון שמתביישות להיראות בה כשיוצאות לרחוב.
כו. גם חציצה שרק לעיתים נשים מעוניינות להסירה, כגון עגילים בזמן הרחצה או טבעת בזמן הלישה – חוצצת.
כז. רק חציצה שיש לה ממשות ומונעת מהמים לחדור תחתיה, פוסלת את הטבילה, כגון לפלוף שבצד העין, ודבק או דבש שנדבקו לגוף או לשיער. אבל אם המים נכנסים תחתיה, או שזו חציצה שאין לה ממשות, היינו שלא ניתן למשש אותה, כגון כתם דיו על היד או צבע שנשים צובעות בו את שערן – אינה פוסלת את הטבילה גם אם מקפידה להסירה. וכן דין קרם ידיים, גם אם ניתן לחוש בשמנוניות שלו.
כח. נשים שמלאכתן בצביעה או ציור, נחשבות כקבוצה בפני עצמה, ולכן אם יש עליהן כתמי צבע שאינן מקפידות להסיר, למרות שרוב הנשים מקפידות על כך, אינם חוצצים עבורן.
כט. לכתחילה מנהג הנשים להדר ולטבול ללא שום דבר על גופן, ורק כשיש צורך מסוים נוהגות כפי הדין, כגון אישה שלא תוכל להתאפר לאחר הטבילה משום שטובלת בליל שבת. וכן אישה שנאלצת לטבול בים, וחוששת להסיר את בגדיה, יכולה לטבול עם בגד שהמים נכנסים תחתיו, או שתדאג לפני הטבילה להכניס את מי הים לכל מקום שתחת הבגד (לעיל, י).
רשימת הדברים החוצצים
ל. לק או מבנה על הציפורניים, אינם חוצצים כל עוד לא נפגמו באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם או לתקנם. וכן איפור שיש לו ממשות, אינו חוצץ אם אינו נפגם במי המקווה.
לא. ציפורניים ושיער הגוף: לכתחילה יש להסירם באופן שהנשים רגילות להסיר, אבל אם טבלה בלא להסירם, אינה צריכה לטבול שוב, כיוון שהם חלק מהגוף. וכן אם שכחה להסירם לפני הטבילה בליל שבת, לא תדחה את טבילתה. נשים שמעוניינות לגדל את ציפורניהן ליופי, אינן צריכות לקצצן אלא רק לדאוג שיהיו נקיות.
לב. יבלת שעל הגוף, גם אם החלה להיפרד, אינה חוצצת, כיוון שהיא עדיין חלק מהגוף. וכן דין רצועות עור שליד הציפורן, עור שמתקלף, ועור קשה ויבש שבכף הרגל. אמנם כאשר אפשר להסירם בלא קושי, המהדרות נוהגות להסירם.
לג. דם ומוגלה שהגלידו על פצע, אם הם במצב שרגילים להשאירם מפני שכואב להסירם, או כדי שלא להפריע לריפוי הפצע, הרי הם חלק מהגוף ואינם חוצצים.
לד. קוץ שכולו בלוע בבשר, אינו חוצץ גם אם הוא מציק מאוד (לעיל, ג). ואם קצהו העליון יוצא, כיוון שהוא מציק והיא רוצה להסירו – חוצץ. ואם ניסתה להוציאו ולא הצליחה, הרי שבעל כורחה נעשה טפל לבשרה ואינו חוצץ.
לה. תחבושת ופלסטר או משחה עבה שעל פצע, אם מקפידה שלא להסירם מפני שכואב להסירם או מפני שהסרתם פוגעת בריפוי, הואיל וכעת היא מעוניינת בהם – אינם חוצצים. אבל מדבקה ששמים על הגוף למניעת היריון או נגד כאבים, יש להסיר, ובדיעבד אינה חוצצת.
לו. גבס שהסרתו לפני זמנו מצריכה טורח גדול או עלולה לגרום נזק – אינו חוצץ. ואם הוא יתקלקל במים, תעטוף אותו בניילון ותדביק את שולי הניילון לבשרה באופן שיבטיח שהגבס לא יירטב, ותטבול עמו כך שמי המקווה יקיפו את כולה עם הגבס.
לז. תפרים אינם חוצצים, אבל מעת שמבחינה רפואית אפשר להוציאם, אם הם מכוערים או לא נוחים – חוצצים. תפרים נמסים, בכל אופן אינם חוצצים.
חציצה בתוך הגוף
לח. בשר שתקוע בין השיניים – חוצץ (עי' לעיל, ז). לפיכך נשים רבות נהגו שלא לאכול בשר ביום טבילתן. אבל אם מנקה את השיניים כראוי עם חוט דנטלי, אינה צריכה להימנע מכך.
לט. סתימות שיניים קבועות או זמניות, וכן מתקן שהודבק לשיניים כדי ליישרן – אינם חוצצים, הואיל ורוצה בקיומן. וכן דין שיניים תותבות, ותפרים בחניכיים.
מ. עדשות מגע אינן חוצצות, אך לכתחילה נכון להסירן. גם עין תותבת שמתביישת להסיר, אינה חוצצת.
מא. טבעת נרתיקית למניעת היריון, אינה חוצצת.
מב. אוזניים: כאשר על פי הוראת רופא אסור שיירטבו האוזניים מחשש זיהום, תאטום אותן כפי הדרכתו, וכך תטבול. ונכון כשאפשר שתפנה לרופא ירא שמיים או לרופא שמכבד את הוראת ההלכה כראוי, כדי שההדרכה הרפואית תהיה כפי ההכרח ולא יותר, שכן יש מצבים שניתן להיעזר בחומרים שיכולים להגן על האוזן בלא חציצה.
שיער
מג. קשר שנוצר משתי שערות יחד, אינו מהודק, ולכן אינו חוצץ. אבל אם הקשר הוא של שערה אחת על עצמה או על חברתה, המים לא נכנסים במקום הקשר, ואם מספר השערות שנקשרו כך הוא בשיעור שהיא או רוב הנשים מקפידות עליו – חוצץ.
מד. צמות אינן חוצצות, הואיל וקליעת הצמה אינה הדוקה, ובלבד שתקפיד שלא לאגוד אותה בגומי הדוק. אבל ראסטות חוצצות למרות שמעוניינת בהן, משום שזו חציצה על רוב השיער (לעיל, כה). אמנם אישה שמאוד רוצה בהן לשם יופי, רשאית לסמוך על המקילים.
מה. תוספת שיער שנקשרה או הודבקה לשיער הראש או הריסים, מתוך מגמה שתישאר כמה שיותר זמן – אינה חוצצת.
מו. כינים חוצצות, אבל אם עשתה כל שביכולתה כדי להסירן, ובכל זאת נשארו כינים בשערה עד שבלית ברירה מתרצית בהימצאותן – אינן חוצצות.
