לימודי מדיטציה

מדיטציה ומיינדפולנס: לימוד ותרגול טכניקות מגוונות (ריכוז/שאמטה, התבוננות/ויפסאנה, מיינדפולנס, אנליטית, זאזן, הליכת מדיטציה, מדיטציה בתנועה/צ'י קונג), צורות ישיבה, והתמודדות עם קשיים בתרגול. –  מותר, ובלבד שאין דברים שלא קשורים לפרקטיקה, כגון מילים שאין סיבה הגיונית לומר אותם.

בודהיזם ופילוסופיה: מבוא לפילוסופיה ופסיכולוגיה בודהיסטית (ארבע האמיתות, שש השלמויות, התמודדות עם רגשות וכעסים), לו ג'ונג (התמרת התודעה), פילוסופיה טאואיסטית ("טאו טה צ'ינג") וזן בודהיזם. – מותר, ובלבד שאין בדברים עניינים של כפירה בבורא עולם, בתורה, בישראל.

עניינים אלו מבוארים בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.

אביא לך את סיכום הדברים כפי שאני כותב אותם כעת בספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יוגה, מדיטציה ואומנויות לחימה

טז. מותר לערוך תרגילי יוגה, מדיטציה ואומנויות לחימה שהגיעו מהמזרח, כדי לחיות חיים בריאים וטובים יותר. אבל אסור לצרף לתרגילים טקסים שאין בהם תועלת ברורה ומוחשית וממילא מבטאים תרבות זרה, ואסורים משום "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (עי' להלן כח, א).

לפיכך, מותר לקוד לפני המורה כדרך כבוד, אבל אסור לקוד לפני תמונה של המורה הואיל והוא מנהג גויים שאין בו תועלת. וכן אסור לעשות תרגילים דווקא לכיוון השמש, ואסור להשתתף בטקס חניכה מיוחד שבו מתרגל המדיטציה מקבל מנטרה מאת המורה, ואסור לומר בעת תרגול מדיטציה מנטרות של מילים ומשפטים לא מובנים בשפה זרה.

אמירת 'אום' תוך כדי תרגול מותרת רק אם יש בכך הגיון מעשי, ולא משום שכך מקובל לומר. מותר לומר את שמות התרגילים בשפה זרה, ואין לחשוש שמדובר בשמות אלילים, הואיל ובפועל הם משמשים כשמות של תרגילים.

יז. צריך להקפיד שתרגילים אלו לא ייהפכו למרכז הרוחני של חיי המתרגל, אלא ישמשו ככלים שמסייעים לעבודת ה'. שכן לפי התפישה שבבסיס היוגה והמדיטציה, המטרה היא להגיע לשלווה ולהארה פנימית תוך התנתקות מהאתגר של תיקון העולם. ואילו לתפישה היהודית החזון הוא תיקון העולם, והבריאות והאיזון הנפשי הם כלים שיכולים לסייע להגשמת החזון (שיטות רפואה שהגיעו מהמזרח, להלן פרק כט).

לשם העמקה בתורה או לימוד היסטוריה

ג. אדם שנמצא בשלב מתקדם של לימוד התורה והתפתחותו השכלית, אם אמונתו איתנה ונפשו יציבה והוא גם בעל הבנה עמוקה ודעה רחבה, מצווה שילמד דעות של דתות זרות ודברי כפירה כדי לברר ולהעמיק יותר את אמונתו ואת הבנת דברי התורה.

ד. במסגרת לימוד היסטוריה או פילוסופיה, כאשר העיסוק בדתות השונות או בדעות כפרניות נעשה כדרך אגב, בקווים כלליים, לשם הרחבת הדעת, אין איסור 'אל תפנו', כי אין פונים אל הדתות אלא פונים ללימוד היסטוריה. וכן אין בכך איסור 'לא תתורו', כי כאשר הלימוד נעשה באופן ענייני ולא מושך, אין חשש שיחליש את האמונה, ופעמים שאף יכול לחזקה כאשר מדגישים את היתרונות שיש ביהדות. כמו כן, מותר להתבונן בתמונות הפסלים שבספרי הלימוד, ולצפות בסרטונים שמתארים כדרך אגב גם את הפולחנים השונים.

ה. במקום צורך גדול ניתן להקל וללמוד עניינים אלו במסגרת קורס לימודי באקדמיה, למרות שלימוד זה נעשה באופן יותר מעמיק, ובלבד שאין ללומד חשש שהלימוד יפגע באמונתו.

ו. במסגרת לימוד אומנות, כאשר הדבר הכרחי, מותר להתבונן ביצירות אומנות של עבודות זרות, הואיל ואין פונים בכך אל הדת אלא אל האומנות. וגם אין מתבוננים בפסל עצמו אלא בצילום שלו, ולכן גם אם זה פסל שעובדים לו בימינו, אין בזה איסור הנאה מנוי של עבודה זרה, כי הצילום לא נעשה לשם נוי לפולחן.