בפננה"ל כשרות ל"ד,י"א מובא שרק דבר חשוב כמו בקבוק יין שמכירו מאות שקלים לא בטל. אך ביו"ד,סי' ק"י,סע' א' מובא בש"ך ובט"ז שבימיהם מוכרים ביצים תמיד במניין ולכן אינם בטלים (ולכאו' וודאי שביצה זולה בהרבה, ויותר נפוצה טפחות חשובה)?
בפננה"ל כשרות ל"ד,י"א מובא שרק דבר חשוב כמו בקבוק יין שמכירו מאות שקלים לא בטל. אך ביו"ד,סי' ק"י,סע' א' מובא בש"ך ובט"ז שבימיהם מוכרים ביצים תמיד במניין ולכן אינם בטלים (ולכאו' וודאי שביצה זולה בהרבה, ויותר נפוצה טפחות חשובה)?
כמובן שלא ניתן להקשות על פוסק בדורנו משני פוסקים מלפני שלוש מאות שנה מבלי להתייחס לכל הפוסקים שלפנים ושלאחריהם. באופן כללי יש בסוגיה זו שלוש דעות בראשונים ובאחרונים: השו"ע מצריך דברים יקרים וחשובים מאוד, הרמ"א מצריך דברים שנמכרים תמיד במניין בכל מקום, והש"ך והט"ז מחמירים גם בדברים שלפעמים נמכרים במנין. כמו כן יש ספק בהגדרת 'מניין', מי מונה (הקונה או המוכר)? למה מונה (נוחות או בגלל שהדבר יקר)? מה דין דברים יקרים שנמכרים במשקל (אננס, בשר ודגים)? ועוד כמה ספקות. למעשה, כיוון שמדובר על דין דרבנן וכיוון שיתכן שבמציאות כיום דעת הרמ"א זהה לדעת השו"ע, פסק הרב להחמיר רק בדבר שבוודאי עונה על ההגדרה של דבר שבמניין.