כשיש ספק אם משהו חלבי או לא

משתי סיבות לא ניתן להקל למרות שמדובר על ספק דרבנן: א. מאכל זה נחשב כדבר שיש לו מתירים שבו לא מקלים במקום ספק, וממילא מכיוון שיהיה מותר לאחר שש שעות, אין לאוכלו קודם. ב. מדובר כאן בספק בחסרון ידיעה שניתן לבררו בדרך כלל בקלות על ידי האינטרנט (מאכל קנוי) או על ידי שאלת מי שהכינו (במקרה של עוגה ביתית וכד'), לכן יש להחמיר גם כאשר באופן זמני לא ניתן לברר כגון שכעת שבת או שנמצא בלי קליטה וכד'. אמנם כאשר מדובר על מאכל שאין סיבה מיוחדת לחשוש שהוא חלבי, ולא ניתן לברר זאת בקלות, אפשר להקל מכיוון שאולי אין כאן כלל ספק. מכיוון שכבר שאלת, אביא לך את פרטי הדינים בעניין שש שעות הלכה למעשה כפי שהם מובאים בספר הקיצור לפניני הלכה: https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

אכילת חלב אחר בשר

ג. טעם הבשר חזק ונמשך בפה לאורך זמן, וכן הבשר קשה ועלול להיתקע בין השיניים זמן רב. לכן מנהג יוצאי ספרד ורוב יוצאי אשכנז להמתין שש שעות מסיום אכילת בשר בהמה, חיה או עוף ועד לאכילת מאכל חלבי. יש מיוצאי אשכנז שנוהגים להמתין שלוש שעות. ומקצת יוצאי אשכנז נוהגים להמתין שעה אחת, ומקפידים לברך קודם ברכה אחרונה על הסעודה הבשרית. ויש נוהגים להחמיר בבשר בהמה ולהקל בעוף. אין לשכנע את הנוהגים להקל לשנות את מנהגם, אבל מי שאין למשפחתו מנהג מובהק להקל בזה, נכון שיקפיד לשמור שש שעות כמנהג רוב ישראל. ונכון שכל אישה תנהג כמנהג בעלה.

מנהגי שש שעות

ד. בשעת הצורך, כגון במוסדות חינוך שבהם המתנה של שש שעות פוגעת בסדרי המוסד, אפשר להקל ולהמתין חמש וחצי שעות, ובשעת הדחק – חמש שעות. והרוצה להקל לכתחילה ולאכול מאכל חלבי לאחר חמש שעות, יש לו על מי לסמוך. והמהדרים מחמירים להמתין גם בשעת הדחק שש שעות, אמנם כאשר הם מסופקים אם עברו שש שעות מסיום אכילת המאכל הבשרי, יכולים להקל לכתחילה ולאכול מאכל חלבי. ה. מונים שש שעות מרגע סיום אכילת הבשר בלא להתחשב בבשר שתקוע בין השיניים. אמנם לכתחילה המוצא בשר בין שיניו, יוציאו מפיו ולא יבלענו. מצא את הבשר בין שיניו לאחר שש שעות ורוצה לאכול מיד מאכל חלבי, ינקה תחילה את פיו בצחצוח או באכילה ושתייה (כמבואר לעיל, א), ואז יכול לאכול את המאכל החלבי גם אם בדיעבד בלע את חתיכת הבשר. והיודע שיש בשיניו סדקים שחתיכות בשר נתקעות בהם, לכתחילה ינקם בקיסם לאחר אכילת הבשר. ו. מי שלעס בשר עבור תינוק, צריך להמתין שש שעות אפילו שלא בלע אותו, משום שהבשר יכול להיתקע בין שיניו. וגם מי שאכל בשר רך שלא נתקע בין השיניים, צריך להמתין שש שעות, מפני שטעמו יכול להישאר בפיו עד שש שעות. ז. אדם שטעה ובירך על מאכל חלבי לפני שעברו שש שעות, אם פיו נקי משאריות בשר, יטעם מהמאכל החלבי מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה (ועי' בהלכות ברכות יב, יז). ח. חולה שנצרך לאכול מאכל חלבי, יכול להסתפק בהמתנה של שעה לאחר אכילתו בשר, ויקפיד לנקות את פיו לפני כן.

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי: עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה. מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

תבשיל בשרי

י. האוכל תבשיל בשרי, אף שלא אכל את הבשר שבו, צריך לשמור שש שעות לפני שיאכל מאכל חלבי או תבשיל חלבי. 'תבשיל בשרי' הוא מאכל שהבשר שבו הוא חלק מהתבשיל, כגון תפוחי אדמה או מרק שבושלו עם בשר. אבל אם אכל מאכל שהבשר שהיה בו אינו מרכיב בתבשיל, כגון סלט שלקחו ממנו עם כף שאכלו בה בשר, או כדורי פלאפל שטוגנו בשמן שטיגנו בו לפני כן בשר – אם אין בהם טעם ממשי של בשר, אינם נחשבים 'תבשיל בשרי', ולכן אף שאסור לאוכלם ביחד עם מאכל חלבי (לעיל כה, ח), מותר מיד לאחריהם לאכול מאכל חלבי, אפילו באותה סעודה. כמו כן, לאחר אכילת בשר מותר לאכול מאכל שאינו 'תבשיל חלבי', כל זמן שטעם החלב אינו מורגש בו.