שאלה

שלום לכבוד הרב, ראשית רציתי לחזק את ידי העוסקים במלאכה ולהודות לכם, הספרים פניני הלכה הם מצויינים, מתוקים מדבש, בבחינת תורת ארץ ישראל שיש בהם הלכה וטעמי ההלכה, יישר כוח! רציתי לשאול כמה שאלות- 1. לעניין ברכות השחר- אני עצמאי ועובד מהבית ואני נוהג לישון מוקדם ולקום לפנות בוקר ולעבוד לפני התפילה. קראתי בכרך על תפילה שבמקרה כזה יש להקדים ולברך ברכות השחר ורק אח"כ להתחיל לעבוד, וכן מופיע שעדיף להתלבש ולנעול נעליים לפני ברכות השחר משום שזוהי הדרך המכובדת לברך, שאלתי- במיוחד עתה בלילות החורף, יותר נוח לי להשאר עם פיג'מה וכפכפים לעבוד, ואח"כ להתלבש לפני היציאה מהבית לבית כנסת- האם מותר לעשות כך? אם כן, מתי לברך את הברכות? 2. עגלה ערופה- קראתי בכרך "העם והארץ" על דיני עגלה ערופה, שאלתי- האם דינים אלו נוהגים גם היום? 3. מצוות תוכחה- בהמשך הכרך "העם והארץ" קראתי על מצוות תוכחה ומופיע שם שאם אין סיכוי שהתוכחה תתקבל אזי מצווה להוכיח פעם אחת וזהו, כפי שאמרו חז"ל- כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. שאלתי- אם מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע אז למה לומר פעם אחת אפילו? וגם אם יש צורך פעם אחת מה קורה במקרה שלא רק שהתוכחה לא תתקבל אלא יש חשש או שברור שהיא תגרום להחמרה האם גם אז צריך לומר פעם אחת? ובהקשר זה זכור לי שיש מקור (בגמ' כמדומני) שאומר כבר אז שאין מי שיודע להוכיח בזמנם, וכן יש מקור מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, אז מה האיזון הנכון בין הדברים? תודה רבה.

רב משיב

  1. מותר לומר ברכות השחר עם פיז'מה וכפכפים. הנאמר בספר הוא הידור שנהגו בו רבים. יש להזכירך שרק אם התחלת לעבוד קודם עלות השחר, מותר לך להמשיך לעבוד גם לאחר עלות השחר, וזהו המקרה שכתוב לומר קודם ברכות השחר. אבל אחר עלות השחר אסור להתחיל לעבוד לפני שהתפללת, כמבואר בפניני הלכה יב,ב.
  2. משתי סיבות אין דין עגלה ערופה נוהג כיום: א) המשנה בסוטה ט,ט אומרת שמשרבו הרוצחים דין זה בוטל. ב) במנחת חינוך מבואר שאמנם המצווה נוהגת בעת שבני ישראל יושבים על ארצם אף כשאין בית המקדש בנוי ואין הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית, אמנם מכל מקום זה בתנאי שעכ"פ יש סנהדרין של שבעים זקנים.
  3. יש הבדל בין מצוות תוכחה ששייכת רק אם יש סיכוי להצליח, לבין מצוות המחאה שקיימת בכל מקרה, כמבואר בפניני הלכה העם והארץ ה,ט – "עיקר המצווה להוכיח את החוטא כדי למנוע אותו מן החטא. וכל זמן שיש סיכוי מסויים שהחוטא ישמע לתוכחה, חובה מהתורה להוכיחו. אולם גם כאשר אין סיכוי שהחוטא ישמע את התוכחה, לכל הפחות צריך להביע עמדה כי מעשה זה הוא חטא ואסור לעשותו". וכן מבואר בפניני הלכה ליקוטים ב' א,,יז. יש לציין שאין חובה להביע את המחאה דוקא בדיבור, רק חשוב שיהיה ברור לחוטא שאתה לא מסכים למעשיו. לגבי האמירה 'מוטב שיהיו שוגגים ולא מזידים', הכוונה שאם החוטא לא יודע שהדבר אסור וברור שלא ישמע לתוכחה, אין להוכיחו כדי שישאר שוגג ולא יהיה מזיד (רמ"א ומ"ב תרח,ב). ובמצב כזה גם לא מוחים. דרך אגב יש פסקה קצרה וחשובה של הרב קוק במידות הראי"ה בסוף ערך 'תוכחה'.
 

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן