טבית כלים

פניני הלכה כשרות לא, ג (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) –

כלים שבאים במגע עם האוכל, אבל נועדו להכנתו בשלבים הקודמים לשלב שבו מכינים אותו לאכילה, כגון סכיני שחיטה וכלים שמשמשים להכנת בצק, פטורים מטבילה. זה הכלל, כל הכלים שבאים במגע ישיר עם האוכל בעת שהוא ראוי לאכילה צריכים טבילה (שו"ע קכ, ד-ה).[1]

[1]. סכין של שחיטה, לדעת מרדכי פטור מטבילה. וכ"כ באיסור והיתר הארוך נח, פד-פה, בשם ראבי"ה, וכ"כ שם לעניין כלי שנוקבים בו את עיסת המצות. וכן נפסק בשו"ע קכ, ה. והרמ"א כתב לגבי סכין של שחיטה, עפ"י מהר"ש, וספר תשב"ץ קטן שכו, שיש חולקים וטוב לטובלו בלא ברכה. ונחלקו האחרונים בדעתו, י"א שלדעתו גם כלי שמכינים בו מאכל לפני שהוא ראוי לאכילה, חייב בטבילה בלא ברכה (ט"ז ז, גר"א), וי"א שסכין שחיטה חייב בטבילה בלא ברכה מפני שלעיתים משתמשים בו גם למאכל מוכן, אבל כלי שנועד לשימוש לפני שהמאכל ראוי לאכילה בלבד, ככלי לישה, פטור גם לרמ"א (ש"ך יא, כנה"ג). וכך יש להורות, בצירוף דעת השו"ע וההולכים בשיטתו שפוטרים סכין שחיטה גם אם לעיתים משתמשים בו למאכל מוכן (וכ"כ רש"ק שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג ב, כב), והרוצה להחמיר יטבילנו בלא ברכה.