הפחה עם תפילין

אכן זהו דבר מוסכם וברור שהדבר אסור. יחד עם זאת יש מי שמקל כאשר אדם יודע שההפחה לא תעשה רעש ולא ריח רע שיגיע לאפו.

הדברים מובאים בפניני הלכה חפצי קודש פרק ג. אביא לך את מסקנתם למעשה מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

הזהירות מביזוי התפילין

כיוון שהתפילין קדושות, צריך להיזהר מאוד בכבודן. לכן המניחן מעבר לזמן התפילה ולימוד התורה, חייב למשמש מהן מדי פעם, כדי שלא יסיח את דעתו מהן. אין הכוונה שחייב לזכור בכל עת שהתפילין עליו, אלא שלא יהיה טרוד מאוד, וקל וחומר שלו יהיה במצב של שחוק וקלות ראש או יהרהר בתאוות אישה שאינה אשתו.

אסור לאדם להפיח בשעה שהתפילין עליו. לפיכך אסור לישון בעודן עליו אפילו שינת עראי, אבל המתנמנם קלות אינו חייב להסירן. הנצרך להפיח ולא יכול להתאפק, אם לא יספיק להסיר גם את התפילין של יד, לפחות יטה לגמרי את בית התפילין שעל זרועו שלא יהיה במקומו (י"א שאם יודע שלא יהיה להפחה קול ולא ריח רע ניכר, אין איסור).

חולה במעיו שנצרך כל הזמן להתפנות, או אינו יכול להתאפק מלהפיח אפילו לשניות אחדות רק כדי להניח ולהוריד אפילו של ראש ושל יד לחוד – לא יניח תפילין (וי"א שיניח).

כאשר אין אפשרות להפקיד את התפילין אצל חבר, מותר להיכנס עימם לשירותים כשהם בתוך שני כיסויים שאחד מהם אינו הכיסוי הרגיל שלהן, כגון תיק או שקית.

המניח תפילין בתוך תרמיל, יניחן מעל הבגדים והחפצים שבו, אך אם מגמתו לשומרן יוכל להניחן בין הבגדים והחפצים. אפשר להניח על הארץ את התרמיל, אך לא ישב עליו או יניח עליו את רגליו, אלא אם כן הוא גדול ויודע שהתפילין נמצאות בצד השני.