בהמשך לשאלתי הקודמת ענית לי: "מציאות קשה שכיחה ועצובה מאוד של אישה שאינה שמחה בשעת הזיווג. הדבר קורה בדרך כלל מפני שהקשר עם בעלה באופן כללי לא משהו, או מפני שאינה נהנית כראוי בזיווג עצמו." זה ממש לא המצב. אשתי נהנית מאד ואני תמיד מקפיד לגרום לה להגיע לשיא ולהתפרק (לפעמים אפילו ברמה של לצעוק מרוב עונג) לפני שאני נכנס אליה. ככה זה מאז שהתחתנו ועד היום תמיד. וגם הקשר בינינו מצויין. אמנם יש תקופות של עומס עבודה ולימודים בתקופה האחרונה אבל אני שואל אם בכל זאת אני צריך ליזום בעצמי או שאפשר לסמוך על זה שהיא מוחלת? אני הייתי שמח מאד שנהיה פעמיים בשבוע ואמרתי לה פעם בצחוק הרב יהושע שפירא אמר בשיחה (היה אצלנו בעיר עם אשתו ושנינו הלכנו) שצריך פעמיים בשבוע, אבל זה עדיין תמיד מתחיל רק כשאני שולח ידיים מעצמי ואף פעם לא בא ממנה. היא תמיד אומרת לפני אוף למה התחלת כי מאוחר וכו' וגם תנסה קצת להתחמק מהלהתחיל עד לשלב שהיא כבר לא מוכנה שאפסיק, אבל בדיעבד היא תתענג ותשמח ש"הפרעתי לה לישון". אז ברור שאני אשמח לפעמיים בשבוע אבל אני תמיד מרגיש שזה קצת בשבילי, ולה פחות לחוץ והייתי רוצה שזה יבוא יותר נקי בכיוון של לשמח אותה ולא לסיפוק היצר שלי.
