המקור לברכת אדמה על בננה ודין יין לקידוש או הבדלה

שלום 1. ראה בספר בה"ג  (ברכותי, ו) ש כתב "מפיק טרפי מעציו אילן הוא ומברכין עליה בורא פרי העץ וכל אילן דבאלי לגמרי והדר פארי משרשין דיליה כגון מוזא מברכין עלייהו אדמה כגון מוזי וכיסאני וכו' עכ"ל וכ"כ ' יונה שם רי"ד תשב"ץ שכב; או"ז (א, קעב) בשם הרי"ף ; סמ"ג עשין כז; ראבי"ה ברכות סי' קיג; ושבלי הלקט סי' קם בשם ר"ח וכן פסק רמ"א או"ח רג, ב. 2.כל זמן שהיין הוא רוב כנגד המים מברכים עליו 'הגפן" (איני יודע מהם האחוזים בתירוש) ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין עוד באתר ישיבת הר ברכה https://yhb.org.il/10-07-05/ עבר היו היינות חזקים ולא היו ראויים לשתייה בלא מזיגה במים. והרכב המזיגה המקובל היה, רבע יין ושלושה רבעים מים (ב"ב צו, ב). ואף אם היין היה רק שישית מהתערובת, כל זמן שטעמו היה כטעם יין, היו מברכים עליו 'הגפן', אבל אם שיעור היין היה רק שביעית – בירכו עליו 'שהכל' (רמ"א או"ח רד, ה, יו"ד קלד, ה). ויש שנוהגים כך עד היום. אבל לדעת רוב הפוסקים, היינות שלנו חלשים יותר, ורק כשהיין הוא רוב כנגד המים מברכים עליו 'הגפן'. וכך נוהגים בכל היקבים המושגחים על ידי הרבנות הראשית, שבכל היינות אין שיעור המים מגיע למחצית.[4] וכיוון שבחלק מהיינות כבר ביקבים נותנים מים, יש להיזהר שלא להוסיף בהם עוד הרבה מים, שמא על ידי תוספת המים יהיו המים רוב כנגד היין ולדעת הרבה פוסקים כבר לא יוכלו לברך עליו 'הגפן'. אבל קצת מים, שכמעט ואינם משנים את טעם היין, אפשר להוסיף לפני השתייה. וגם המים הללו שמוזגים לקראת השתייה, מצטרפים לשיעור 'רביעית' לברך אחר היין ברכה אחרונה.