לא.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

כג – מוקצה

כלי שמלאכתו לאיסור

א. כלי שרגילים לעשות בו דברים שאסורים בשבת, כגון עיפרון, מברשת צביעה ונייר כתיבה, הוא מוקצה, ואסור לטלטלו לצורך שמירתו או סידור הבית, אבל מותר לטלטלו אם צריך להשתמש במקום שהמוקצה נמצא בו ('צורך מקומו'), כגון שנמצא על מקום שרוצה לשבת עליו. וכן מותר להשתמש בו לצורך דבר המותר בשבת ('צורך גופו'), כגון פטיש לפצח אגוזים ומחט להוציא קוץ.

ב. בכלל צורך 'גופו' ו'מקומו', פתיחת וסגירת דלת של תנור אפייה כדי להוציא ולהכניס לתוכו מאכלים, טלטול עציץ כדי לקשט בו את השולחן או להסירו משולחן שמשתמש בו (ועי' לעיל יט, י), טלטול מאוורר כדי שהאוויר יגיע או לא יגיע אליו, וטלטול פלאפון מצלצל למקום שלא יפריע.

ג. הרוצה לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך שמירתו או סידור הבית, יכול לקחתו כדי להשתמש בו או במקומו, ולאחר מכן יניחו היכן שרוצה.

ד. כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, הולכים אחר רוב שימושו. לפיכך, שעון שיש בו מחשב אינו מוקצה, ואילו טלפון נייד שיש בו שעון הוא מוקצה. וכן סיר הוא מוקצה כי עיקר ייעודו לבישול, אבל כאשר יש בו תבשיל, מותר לטלטלו כרצונו. כאשר מלאכתו של הכלי לאיסור ולהיתר באופן שווה, דינו ככלי שמלאכתו להיתר.

ה. חפצים שנועדו לצורך פיקוח נפש, כגון כלי נשק, איתורית, מכשיר קשר ומכשור רפואי, דינם ככלי שמלאכתו להיתר.

ו. חפצים שאסור להשתמש בהם בשבת משום שיש בהם זלזול בכבוד השבת, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, כגון אופניים, כדורגל וכדורסל (לעיל כב, לז-לח).

ז. תפילין הן כלי שמלאכתו לאיסור, הואיל ואסור להניחן בשבת. אבל מותר להוציאן מהתיק כדי לקחת איתו לתפילה רק את הטלית ('צורך מקומו'). ובשעת הדחק, כאשר התפילין עלולות להינזק, מותר לטלטלן.

ח. מכשירי חשמל שאין בהם חוט להט, כמאוורר, מכונת כביסה ומקרר, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. ואם מקפיד לא להשתמש בהם שימוש אחר, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס (להלן, יד-טז).

אבל מכשירי חשמל שיש בהם חוט להט או גוף חימום, כמיחם, תנור, רדיאטור ופלטה, אם דלקו בבין השמשות של כניסת השבת או שדולקים כעת, דינם כמוקצה מחמת גופו (להלן, ט-יג). ואם הם כבויים ולא דלקו בבין השמשות ולא מקפיד על שימוש אחר בהם, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור המותר בטלטול לצורך 'גופו' ו'מקומו'.

מוקצה מחמת גופו

ט. דבר שאינו מיועד לשום שימוש, הרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו גם לצורך 'גופו' ו'מקומו'. לכן אסור לכסות באדמה דבר טינוף, ולקחת אבן כדי להחזיק את הדלת או לפצח אגוזים. והרוצה להפקיע את האבן מאיסור מוקצה, צריך לפני השבת לייחד אותה במחשבתו לשימוש זה של החזקת הדלת או פיצוח אגוזים דרך קבע, או להשתמש בה פעם אחת ביום חול.

י. מאכל שאסור באכילה הוא מוקצה מחמת גופו, כגון חמץ, ערלה, פירות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, ולחם שלא הופרשה ממנו חלה. אבל מאכל לא כשר המותר בהנאה ומתכוון לתת אותו לגוי או לכלב, אינו מוקצה. וכן כל מאכל שמיועד לבעל חיים שיש ברשותו, אינו מוקצה אף שאינו ראוי כלל לאכילת אדם. אבל מאכל המיועד לאדם, וללא בישולו אינו ראוי כלל לאכילה, כגון קמח, אורז, בשר חי ודג חי, הוא מוקצה. ומאכל שראוי לאכילה בשעת הדחק, אינו מוקצה.

יא. פסולת מאכלים שאינה ראויה למאכל אדם אפילו בשעת הדחק, אך ראויה לבעלי חיים שברשותו או לבעלי חיים שמצויים בעיר, ככלבים וחתולים, אינה מוקצה, כגון עצמות וקליפות של מאכלים מסוימים. אבל קליפות אגוזים וביצים הן מוקצה, כיוון שאינן ראויות להם. וגלעיני משמש במקום שילדים רגילים לשחק בהם, אינם מוקצה.

יב. מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

יג. אש ומטבעות כסף נחשבים מוקצה מחמת גופו, וכן דין בעלי חיים שלא רגילים להרים לשעשוע (לעיל כ, ו-ז).

מוקצה מחמת חסרון כיס

יד. כלי שמלאכתו לאיסור שבעליו מקפיד להשתמש בו רק למלאכתו ולא לדברים אחרים, שמא יינזק או יאבד, הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו גם לצורך 'גופו' ו'מקומו'. לכן אסור להשתמש בסכין שחיטה לחיתוך מאכלים, או לשים מצלמה או כלי נגינה על דפים כדי שלא יעופו. וכן דין מחשב נייד, פמוטים יקרים, שטרות כסף, מסמכים מסחריים חשובים, כרטיס אשראי, קלף של סופרים, בד יקר שנועד לתפירה. והכל לפי הקפדת בעל החפץ.

טו. כלי שמלאכתו להיתר שרגיל להשתמש בו, אינו מוקצה אף שמקפיד שלא להשתמש בו לדברים אחרים, כגון שעון זהב ומשקפיים. אבל שעון קיר ותמונה יקרה שמקפיד שלא לטלטלם לחינם שמא יינזקו, מוקצים מחמת חסרון כיס. וכן דין ארון שמקפיד שלא להזיזו שמא יתקלקל, אבל מותר לפתוח את הדלתות והמגירות שלו שנועדו לשימוש תדיר.

טז. כלים שנועדו לסחורה, מוקצים מחמת חסרון כיס, מפני שהסוחרים רגילים להקפיד שלא להשתמש בהם. כגון כוסות, צלחות, בגדים, ספרים, אתרוגים לארבעת המינים, מצות יד למצוות אכילת מצה. וסוחר שאינו מקפיד על כך, אין כליו מוקצים. וכן דין השומר דבר כדי ליתנו במתנה. אבל הסוחרים במיני מאכלים אינם רגילים להקפיד שלא יאכלו מהסחורה שבידם, ולכן המאכלים שבחנויות ובמחסנים אינם מוקצים.