הלכה

סוגיית אב ותולדה נתונה במחלוקת, כפי שהבאתי מיד. מן הסתם זו לא המחלוקת היחידה בעניין. איני פנוי להתבונן כעת בדקדוק ששאלת, אבל אני חייב להעיר שאינני מתחבר לכך שמלמדים את הילדים את ההבדל באופן פרטני. לדעתי היה צריך רק לומר להם שיש המלאכה עצמה ויש לה תולדות שדומות לה ולכן גם הם אסורות מהתורה. לתת כמה דוגמאות ברורות ובזה לסיים את העניין, ולא להכנס למקרים בעייתיים.

לכן הרב מלמד בפניני הלכה ט,ב לא נכנס לפרטים, אלא כתב כך: "כל ל"ט המלאכות הללו נקראות אבות מלאכות, וגם מלאכות הדומות להן נקראות אבות. אבל מלאכות שהדמיון שלהן לאב אינו שלם נקראות תולדות. ואין הבדל למעשה בין 'אב' ל'תולדה', ששניהם אסורים מהתורה, והעונש על שניהם שווה, אלא שכל מלאכה שדומה למה שעשו בעת הקמת המשכן נקראת 'אב', ואילו מלאכה שהדמיון שלה למלאכה שעשו במשכן רחוק יותר נקראת 'תולדה' (רמב"ם בפירוש המשניות שבת ז, ב).

ואת המחלוקת בעניין הביא רק בספר ההרחבות ט,ב:

מהו אב ומהי תולדה: לדעת הרמב"ם (בפירוש המשניות שבת ז, ב), אב מלאכה של 'זורע' כולל בתוכו גם נטיעה והברכה, שכן עניינם אחד, לגדל צמחים. אבל השקיית הצמחים היא תולדה של זורע, שיש לה דמיון לאב המלאכה, שאף היא מסייעת להצמחת הצמחים, אבל אינה אב, כי אינה מכניסה את הצמח לאדמה כמו זורע. ואילו לדעת ר"ח (שבת עג, ב), "הנוטע ולד הוא של זורע". ומשמע מדבריו שרק מלאכה אחת נחשבת אב, וכל שאר המלאכות שתכליתן דומה, הן תולדות. אלא שגם לתולדות יכולות להיות תולדות משלהן. למשל, המבריך הוא תולדה של נוטע, שהוא תולדה של זורע.

המשמעות להלכה בין אב לתולדה: ערוה"ש רמב, י: "…ולדעת רבותינו בעלי התוס' (שבת עג, ב, ד"ה 'משום זורע') יש סברא שיש חילוק לעניין התראה, שצריך להתרות על התולדה דווקא משום האב. ואם כן יש נפקא מינה גדולה בין אב לתולדה… אמנם התוס' בעצמם נסתפקו בזה, ויש לומר דגם אם התרו משום התולדה גם כן חייב. אבל זהו פשיטא, דאם התרו על התולדה משום תולדה אחרת, אף שהיא מאותה אב, לא הוי התראה, אלא אם כן התרו בהתולדה עצמה שרצונו לעשות, או באב שלה. ולפי זה יש לדעת מה מקרי אב ומה מקרי תולדה".