שלום רב! כיצד יש לנהוג בבית עלמין במצב הבא. באזכרת חותני נכחנו שני בניו ושני חתניו. ברקע אין מניין בכלל. הבנים (חילונים שומרי מסורת) כמהו לומר קדיש אחרי אביהם המנוח. טענתי – אמרו! בנימוק שהקדיש לכבוד שמיה רבא…. החתן האחר – דתי – אסר. כיצד נכון לנהוג? ומי משנינו "הכשילם"?
חכמים למדו מהפסוק 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' שכל הדברים שבקדושה יאמרו במניין של עשרה, וכגון חזרת הש"ץ, ברכת כהנים, ברכו, קדיש, קדושה, קריאת התורה. וממילא למדנו שכבוד שמים הוא שדברים שבקדושה אלו יאמרו דוקא במניין! ולכן טעית כשאמרת להם לומר קדיש. (עניין המניין מבואר ייפה בספרו של הרב אליעזר מלמד- פניני הלכה תפילה פרק ב. ניתן לקרוא את הספר באתר של ישיבת הר ברכה)
