הרב מלמד כתב (ברכות יב,יב) שמותר לתת לאדם מאכל אם לא יברך, במידה וייעלב אם לא יתן לו. האם הדין הזה נכון ביחס לכל דבר, שאין איסור לגרום לאדם לעבור עבירה אם המציאות היא כזו שהוא יעלב, יכעס וכד'?
הרב מלמד כתב (ברכות יב,יב) שמותר לתת לאדם מאכל אם לא יברך, במידה וייעלב אם לא יתן לו. האם הדין הזה נכון ביחס לכל דבר, שאין איסור לגרום לאדם לעבור עבירה אם המציאות היא כזו שהוא יעלב, יכעס וכד'?
ההיתר המדובר הוא לעבור על איסור דרבנן של מסייע לדבר עבירה (אכילה בלא ברכה) במקום שיש חשש סביר שיעבור על איסור תורה (עלבון). דוקא במקרה כזה של דרבנן מול דאו' התירו חכמים את איסוריהם, והוא הדין במקרים זהים. יש לציין שבמקרה של נתינת אוכל לחילוני יש פוסקים שמתירים אף בלא עלבון, כמבואר בספר 'רעך כמוך' של הרב אברהם וסרמן.