אדם בירך ברכה ראשונה על שני מאכלים שברכתם זהה. באמצע אכילת המאכל הראשון החליט שלא לאכול יותר ממנו, והמשיך באכילת המאכל השני, ואחר כך התחרט ורצה לחזור לאכול מהראשון. האם נחשב שהסיח את דעתו מהמאכל הראשון ואסור לאוכלו, או שמכוח זה שהברכה עדיין חלה על המאכל השני זה יהיה מותר?
כך מבואר בפניני הלכה ברכות ט,ו- אם היה היסח הדעת גמור, היינו שגמר בדעתו שלא לאכול יותר מהמין שלפניו, צריך לברך עליו שוב. אבל בהרבה מקרים מדובר על ספק היסח הדעת, ובמקרה כזה עדיף שלא יאכל עוד מהמאכל שהסיח דעתו ממנו. אך אם מתעקש לאכול ממנו, לא יברך, או שיברך ברכה אחרונה ויצא מביתו ויחזור. דוגמאות לספק היסח הדעת- כגון שמכיר בעצמו שגם לאחר שמחליט שלא לאכול יותר, עלול לחזור בו. וכן כגון שזו סעודתו, ובסעודה כידוע נוטים להיגרר לאכול עוד גם לאחר שהחליטו לסיים.
