הייחס לגשמיות

שאלה

ראיתי את הדברים היפים שכתב הרב לפני כמה ימים על בקשת יצחק שיכינו לו מטעמים. ממה נפלא. רציתי לשאול – יש גם לרב קוק משהו בנושא? אני איש עבודה כך שהדברים משמעותיים לי מאוד…

רב משיב

בהחלט


מאמר צימאון לאל חי –


"אי אפשר למצוא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלוהי (כלומר בדבקות גמורה בה'. האדם הוא גשמי וממילא מוגבל, אבל כיון שיש לו נשמה אלוקית ורוחו אינה מוגבלת, יש לו רצון תמידי להיות קשור למשהו שאינו מוגבל, כלומר לאלוהים). הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלוהיים דווקא. אז ימצאו את מלואם, את ייחוסם השווה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם (כלומר דבקות גמורה בה'), הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקוע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה (בלי שאיפות גדולות, כל מה שירצה זה לחיות בפשטות, רוצה שקט), יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף.


מקום מנוחתנו הוא רק באלוהים!


אבל האלוהים (כלומר מהותו) הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להיכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רוב תלמידי חכמים מבקשי אלוהים יגעים ועייפים ברוח. (תגיד 'למה ככה? יש דברי יפים בעולם. יש מעשים טובים. יש לימודים עמוקים'-) כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפילו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי – אפילו בחזיונות היותר מפוארים. אז מתנול העולם בעיניה. היא כל כך מתרחבת בקרבה, עד שהעולם כולו עם כל גשמיותו ורוחניותו גם יחד, עם כל גילוייו החומריים והרוחניים, נדמה לה לבי עקתא ואוירו נעשה לה מחנק. הם (תלמדי החכמים העייפים) מבקשים מה שהוא למעלה מכוחם, מה שהוא לעומתם אין (דבקות באין סוף היא בלתי אפשרית), ולהפך אין ליש (כלומר לחוש את זה כאן בעולם הזה) אין יכולת גם ברצון לרצות (הם מבינים שאין אפשרות להבין את מהותו של ה' ולא לדבוק בה), על כן ייחלש לפעמים כוח הרצון וכל עז החיים באנשים אשר דרישת אלוהים היא מגמתם הפנימית.


(אז מה עושים? ) צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלוהות המתגלה בעולם (סוד הצמצום). בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכישרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור.


האלוהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להיבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגוע ושלום במנוחתה. "


מקור נוסף


בכל דרכיך דעהו


הרב קוק (מוסר אביך ב, ב) – 'בכל דרכיך דעהו' – צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם: כשהוא עוסק בתפילה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת ענייני תפילתו וכוונה רצויה באמונת הלב באותם העניינים של תפילתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בעניינים אחרים, כי כיוון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דווקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר. וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עסוק בגמ"חלהיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקיימת.


וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך. על כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצוותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכוחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים. והב' הוא ב' ה'בתוך', שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה. על כן הוא פרשה קטנה שאין הציווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו, ומכל מקום כל גופי תורה תלויים בה כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית.


 


ישיבת הר ברכה אנחנו משתמשים בעוגיות לשיפור חוויית המשתמש. בהמשך שימושך באתר, אתה מקבל עוגיות.
דילוג לתוכן