לכאורה יש בספר שתי הגדרות שונות לחילוק בין לחם לפהב"כ (ברכות ו): לפי סעיף ב אם זה אחד משלושה סוגי מאפים זה פהב"כ ואחרת לחם, ולפי סעיף ו אם רגילים לקבוע עליו סעודה זה לחם ואם רגילים לאוכלו בין הארוחות למתיקה או להרגעה מסוימת של הרעב זה פהב"כ. מה היחס בין ההגדרות? מה הדין אם לפי אחת ההגדרות זה לחם ולפי השניה פהב"כ?
אין סתירה בין שלושת ההגדרות של סעיף ב לבין ההגדרה היסודית יותר של סעיף ו, שהיא בעצם הסבר של שלושת ההגדרות, כפי שכתוב בסעיף ב עצמו ובהערה. בפועל אין מקרה שבו נברך על לחם מזונות והוא עונה על אחת משלושת ההגדרות, שכן בפועל חלה מתוקה אינה באמת מתוקה כפהב"כ, ההוכחה לכך היא שקובעים עליה סעודה כלחם רגיל ואוכלים אותה עם חומוס וטחינה, מה שכמובן לא היו עושים אם היתה באמת מתוקה כעוגה. וכן אין מקרה שבו נברך על מאפה מזונות לפי אחת משלושת ההגדרות שבסעיף ב' והוא באמת לחם לפי ההגדרה של סעיף ו. כלומר סעיף ב וסעיף ו משלמים זה את זה. סעיף ו הוא הרחבת היסוד המובא בסעיף ב. וכן הסעיפים הבאים. לחם הוא מאפה שנועד לקביעות סעודה, ופהב"כ הוא מאפה שנועד גם לאכילה ארעית. ההגדות רק נועדו להסביר לנו את המציאות וכדי לעזור לנו להחליט במקרים של ספק.
