דם האסור מהתורה מגיע בהרגשה פנימית בתוף גוף האישה של יציאת הדם. כתם מגיע בלי הרגשה. דם מרובה שהגיע בלא הרגשה – יש סבירות שהרגישה ולא שמה לב כמו שקורה בווסת רגיל אצל אישה שלא מרגישה בו הרגשה פנימית של יציאת הדם, שאנו אומרים ודאי שהיא הרגישה ולא שמה לב.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה :

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ב – דם וכתם

דמים טמאים וטהורים

א. רק דם שיצא מהרחם ויש לו גוון אדום או שחור, אוסר את האישה לבעלה. גווני ביניים רבים יש לצבע האדום וקשה להגדירם בשמותם, והעיקר למעשה הוא שכל מראה שיש בו אדמומיות, מטמא את האישה.

ב. כדי להכריע במקרים מסופקים, צריך להתרגל להבחין בפועל בראיית דמי הווסת, ובגוון שבו הם נראים כשהם לחים וכשהם יבשים, לעומת גווני הצבע של שאר ההפרשות. יש נשים שתהליך הפסקת הדימום אצלן מדורג, ולקראת סופו יש מראות חומים-אדומים טמאים, ובהדרגה הם הופכים לחומים טהורים. יש לציין שברוב המקרים שיש במראה צבע שחור, מקורו חיצוני ולא מהרחם.

דם האסור מהתורה – הרגשה

ג. רק כאשר האישה יודעת בבירור מתוך תחושות גופה שיוצא ממנה דם, היא אסורה מהתורה אף אם יצאה טיפה זעירה בלבד. אין זה משנה מה בדיוק מרגישה – צמרמורת, נזילת הדם בתוך הגוף, או כל תחושה אחרת בגוף. לכן כל אישה שרואה וסת רגיל, ודאי אסורה מהתורה, גם אם היא פחות ערנית לתחושה מסוימת, שכן בוודאי בשעה שיוצא ממנה דם רב, מתגבשת בתודעתה תחושה ודאית שיוצא מגופה דם וסת.

ד. אישה שהרגישה תחושה ברורה שמכירה בה שיוצא מרחמה דם, אף אם לא יצא הדם מחוץ לגופה, בני הזוג אסורים במגע עד שתבדוק בדיקה חיצונית בפתח הנרתיק על ידי נייר טואלט או עד בדיקה. ראתה עליו דם – טמאה אפילו אם הוא מועט מאוד. לא ראתה עליו דם – טהורה.

ה. כאשר מסופקת האם הרגישה תחושה ברורה של יציאת דם, כגון שבדרך כלל הרגשה כזו מראה על תחילת הווסת, אבל היו מקרים שהרגישה כך ולא התחיל הווסת – אסורים בתשמיש עד שתבדוק בדיקה חיצונית בנייר טואלט. לא ראתה עליו דם – טהורה. ראתה עליו דם מרובה בשיעור שיודעת ממנו שהתחיל וסתה – טמאה. ראתה עליו דם מועט – דינו ככתם שאינו אוסר, ואם חוששת שדם זה מראה על תחילת הווסת, אסורים בתשמיש עד סוף העונה (ביום – עד השקיעה, ובלילה – עד הזריחה).

ו. הרגישה הרגשה שברוב הפעמים לא מוצאת אחריה דם, אינה חוששת לה כלל. וכן אישה שהרגישה בעת הביוץ הרגשה הדומה לתחילת וסת, ולאחר מכן מצאה רק טיפת דם, כיוון שהתברר לה שהרגשה זו אינה של תחילת וסת, דין הדם שמצאה כדין כתם.

דם האסור מדברי חכמים – כתם

ז. דם שיצא מהרחם בלא שהאישה הרגישה בו, אינו מטמא אותה מהתורה, אך קבעו חכמים שדם זה יאסור את האישה אם הוא בקוטר של יותר משני ס"מ ונמצא על דבר לבן שמקבל טומאה.

ונבאר את שלושת התנאים:

גודל הכתם: אם קוטר הדם כשיעור שני ס"מ ומטה, אינה טמאה גם אם הדם עבה כך שאם היה מתפשט היה בגודל שמטמא. כל כתם נמדד בפני עצמו, אלא אם כן ברור שמדובר על כתם אחד, כגון במקרה שבו ליחה בגוון טהור מפרידה בין גווני האדום, שאז אם יש בגווני האדום יחד יותר משיעור קוטר שני ס"מ, האישה טמאה. כובס או אבד הבגד ומסופקים לגבי גודל הכתם, אינה טמאה. דם שנמצא על בשר האישה, דינו כדם שנמצא על בגד לבן.

צבע הבגד: נמצא הכתם על בגד שאינו לבן, אף אם הוא גדול משני ס"מ, אינו אוסר את האישה, גם אם נראה בבירור שמדובר בדם. נמצא הכתם על בגד לבן שיש עליו פסים צבעוניים, רק אם יש בגווני האדום שעל המקומות הלבנים יותר משיעור שני ס"מ, האישה אסורה. כדי להימנע מטומאת כתמים, נכון לאישה להקפיד ללבוש בימי טהרתה תחתונים צבעוניים. וכך תעשה אם גם בימי שבעת הנקיים חוששת לראות כתמים מחמת פצע וכיוצא בזה.

דבר שאינו מקבל טומאה: כלים שאינם מחוברים לבית מקבלים טומאה, ולכן הרואה עליהם דם, טמאה. אבל אם נמצא הכתם על אסלת השירותים או האמבטיה, אינה טמאה. וכן בגדים מקבלים טומאה, אבל אם נמצא הכתם על דברים שנועדו לשימוש חד פעמי כתחתונית, תחבושת הגיינית (פד), צמר גפן ונייר טואלט – אינו מטמא גם אם הם לבנים והכתם גדול משני ס"מ. לכן אישה שניגבה את עצמה לאחר שהתפנתה, ומצאה על נייר הטואלט דם – טהורה.

ח. רבים נוהגים להחמיר בכתם גדול מאוד (כ- 7 על 7 ס"מ), שאף אם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה או בגד צבעוני, אוסר את האישה (במיוחד בז' נקיים), שמא יצא בהרגשה ולא נתנה דעתה על כך. והרוצים להקל רשאים כל זמן שברור שהדם לא יצא במסגרת וסת.

ספק אם הכתם הגיע מהרחם

ט. כאשר יש סיכוי, אפילו קטן, שכתם הדם שהגיע בלא הרגשה אינו מהרחם, האישה טהורה גם אם הכתם גדול משני ס"מ ונמצא על בגד לבן. לפיכך, אם יש אפשרות שהכתם שנמצא על התחתונים הגיע מחמת דם שיצא מפצע שבגופה, ואפילו הפצע הגליד, כל שיש סיכוי שנפתח ויצאה ממנו כמות כזו של דם – טהורה. וכן אם יש סיכוי שהכתם הגיע מטחורים או מדלקת בדרכי השתן או מאכילת סלק, או מחמת שנגעה בדם עוף או באודם ואחר כך אולי נגעה במקום שבו נמצא הכתם – טהורה.

י. דין זה שייך גם אם ראתה את הדם בעונת וסתה הקבוע (להלן פרק ו), ולכן אישה זו תיטמא רק כאשר לא יהיה ניתן לתלות את הדם בדבר אחר, בגלל כמותו או בגלל שתרגיש שהתחיל וסתה.

דין בדיקה פנימית

יא. בדקה האישה בעומק הנרתיק סמוך לפתח הרחם ומצאה דם, אין לו דין של כתם, ולכן אפילו אם הבדיקה היתה בבד צבעוני שאינו מקבל טומאה, והדם היה מועט מאוד – טמאה. גם דם שנמצא על טמפון נחשב כדם שנמצא בבדיקה פנימית.

אבל אם יש לאישה פצע בנרתיק, הדין תלוי בשלושה מצבים:

א – כאשר ברור שהדם יצא מהפצע, תולה בו ואינה נאסרת גם אם עשתה בדיקה פנימית בעונה שבה הווסת אמור להופיע. כמה אפשרויות יש לאישה לדעת שיש לה פצע מדמם: א) בעקבות תחושת כאב של פצע בנרתיק סמוך להופעת הדם. ב) חשה באצבעה את הפצע שמוציא דם. ג) ראתה שהדם מהול במוגלה שלא כדם וסת. ד) כל פעם שעושה בדיקה פנימית, רואה דם באותו צד של העד. אישה זו תיטמא רק כאשר תדע מחמת כמות הדם או מחמת הרגשתה שהתחיל וסתה.

ב – כאשר ברור לאישה שיש לה פצע שלעיתים מוציא דם, אבל היא מסופקת האם הדם שנמצא כעת יצא ממנו – תולה בו בכל בדיקה פנימית שעושה, חוץ מבדיקה בעונת וסתה הקבוע (להלן פרק ו).

ג – כאשר האישה מסופקת האם יש לה פצע שמוציא דם – אם לא נמצא הדם בבדיקה פנימית, כל שיש סיכוי שהכמות שמצאה הגיע מפצע, תולה בו (לעיל, ט). אבל אם נמצא הדם בבדיקה פנימית, אינה תולה בו, ונאסרת אפילו בכמות מזערית של דם. וטוב שתיבדק אצל רופאה, או שתשאל חכם שאולי יוכל לדעת מתוך שאלתה או מצורת המראה שמדובר בדם פצע שאפשר להקל בו (מצב ב').

פצע ברחם

יב. דם שיצא בעקבות פצע ברחם אינו מטמא, ודין אישה זו כדין הקודם:

א – כאשר ברור שהדם יצא מפצע שברחמה, גם בעונת וסתה אינו מטמא, עד שתדע מחמת כמות הדם או הרגשתה שזהו דם וסת. דוגמאות: ראתה דם לאחר הכנסת 'התקן תוך רחמי' או הוצאתו; ראתה דם בעקבות הסרת גידולים מרחמה בפעולה כירורגית.

ב – כאשר ידוע שיש לה פצע שלעיתים מוציא דם, אך לא ברור שהדם שרואה כעת יצא ממנו, נטמאת רק בבדיקה פנימית בעונת וסתה הקבוע. דוגמאות: נבדקה בבדיקה רפואית שעלולה לפצוע את הנרתיק או צוואר הרחם; יש ברחמה גידולים שפירים או סרטניים על שריר הרחם (שרירן) או על רירית הרחם (פוליפ), ולהערכת הרופא הם עלולים לגרום דימום.

וכן אישה שיש לה התקן תוך רחמי למניעת היריון, תולה הדם בפצע שנגרם על ידו בכל הבדיקות שעושה לאחר סיום וסתה, מלבד בדיקת הפסק טהרה ובדיקת עונת וסתה הקבוע. אמנם אם לאחר שעשתה הפסק טהרה, תראה כמות גדולה של דם כדוגמת הדם שמוצאים לקראת סיום הווסת – יש להחמיר. גם אישה שיש לה התקן הורמונלי, תולה את הכתמים בו, כל עוד מדובר על דימום מועט שאינו יכול להיחשב כווסת קל.

יג. דם שבא מחמת נטילת גלולות למניעת היריון, דינו ככל דם, שבבדיקה פנימית מטמא בכלשהו, ובראייה חיצונית ללא הרגשה דינו כדין כתם.